באותה שנה, 1996, המראות של הוואדי לא הרפו ממני. כבר סיפרתי שצילמתי בוואדי בכל פינה, כאחוזת אמוק. כל מפתן וכל סף, כל חלון וכל סורג, כל אבן ומרצפת. כל דבר שנראה לי הכי טיפוסי, הכי מאפיין של הוואדי, והכי אוריינטלי, בתוך עיר שוקקת חיים שמהווה בעיני סמל...
בפעם הראשונה, כשהגעתי לוואדי ניסנאס, צילמתי בטירוף. ככה התחילה הכרות המחודשת שלי עם וואדי ניסנאס, מקום שעד אז (1996) נחשב בעיני לשכונה ערבית קטנה ששוכנת בלב העיר חיפה. שונה, משונה. חשבתי שבתיה מטים לנפול, דמיינתי פינות עזובות ולכלוך. וידעתי...
במשך כשמונה שנים (1995 - 2004) כשכולם אמרו 'אחרי החגים', וכשכולם נכנסו לשגרה המבורכת שאחרי עונת החגים, אצלי התחילה תכונה נמרצת לחגים. היה זה, 'פסטיבל החג של החגים' – שהתקיים בתוך השכונה הציורית והמיוחדת שנמצאת בלב העיר חיפה, שכונת מגורים...
"מיצר" – כך קראתי למיצב שהצגתי בתערוכת היחיד שהצגתי בשנת 1994 – בגלריה ע"ש אליזבט סודברג במכללת הגליל המערבי, - דקה לפני שהתחלתי לשמש שם בתפקידי כ 'ראש המרכז הבינתחומי ללימודי אמנות'.