[Skip Header and Navigation] [Jump to Main Content]

תפריט ראשי

  • דף הבית
    • חדשות האתר
  • מפת האתר
  • אודות
    • ביוגרפיה - במילים ותמונות
  • תערוכות
    • אהל שרה - לעת בלותי הייתה לי עדנה/ 2006
    • אוסף עבודות מתוך תערוכות קבוצתיות
    • הוואדי - וואדי סאליב
    • קו אדום , קו ירוק - 1994
    • תחילת נעילה - 1994, 2011
    • "....וכפיה תמכו פלך...."
    • אבן מה עשו הבונים - 1996
    • אבן על בד - 1998
    • בחפץ עשתה כפיה - 1992
    • כן, לא, שחור, לבן - 1990
    • כתב תפר - רטרוספקטיבה אמצע הדרך - 2017
      • כתב תפר - אירועים בתערוכה
      • כתב תפר - תמונות בתערוכה
    • מיצר - מיצב מצוייר - 1994
    • סביבתי ואני - 1987
    • סביבתי ואני 2011 - פסטיבל מה שלומי על הגבול
    • פסטביל החג של החגים - בוואדי ניסנאס בחיפה
      • הפרש הכחול - 1988
      • כלה (קאלה) מתכלה - 2001
      • לפתוח בית - 1999
      • מלכת הלבבות בבית של עמי ותמי - 2000
      • מראות בוואדי - 1996
      • מראות ומאורות - 1997
      • סוס עץ או שורשי הצורה האמנותית - 1998
    • שאון של חול מתקתק בשקט
    • שפת הגוף - תערוכה במרחב הוירטואלי
    • תוסס בגוון ספרדי - יקב ראשל"צ - 1994
  • אוסף עבודות
    • דיוקן ואגם - ספר אובייקט - 2003 - 2010
    • דמויות - שפת הגוף
    • טבע דומם בסטודיו
    • לבן על לבן
    • פסל וקול תמונה
    • ריקמה אנושית - דיוקן ספר אובייקט - 2010 -2011
    • רישומים - אוסף
    • שורשים
    • תחריט - אוסף
  • גלריית אמנות
    • ".... וכפיה תמכו פלך...." - תצוגה בגלריה
    • "אהל שרה - לעת בלותי הייתה לי עדנה" - 2005
    • דיוקן עצמי - 2004 - 2006
      • ספר אובייקט - משירת האגם הגווע - דיוקן ואגם
    • דמויות - מתוך אוסף עבודות
    • הים מצייר לי - פרוייקט ים בחיפה - חוף דדו 1996
    • השורש - מתוך אוסף עבודות
    • טבע דומם - מתוך אוסף עבודות
    • מיצב - תחילת נעילה
    • ספר אובייקט - תחילת נעילה
    • פסטיבל החג של החגים בוואדי ניס נאס
      • הפרש הכחול
      • כלה(קאלה) מתכלה
      • לפתוח בית
      • מלכת הלבבות בבית של עמי ותמי
      • מראות בוואדי - 1
      • מראות בוואדי - 2
      • מראות ומאורות
      • סוס עץ או שורשי הצורה האמנותית
    • פסל וקול תמונה - מתוך אוסף עבודות
    • ריקמה אנושית - דיוקן ספר אובייקט - 2010
    • תערוכות יחיד
      • אבן מה עשו הבונים - 1996
      • אבן על בד - 1998
      • בחפץ עשתה כפיה - 1992
      • כן,לא, שחור, לבן - 1990
      • מיצר - מיצב מצוייר - 1994
      • סביבתי ואני - 1987
  • גלריית צילום
    • התערוכה 'סביבתי ואני' - המסע והסביבה החדשה
  • גלריית וידאו
    • אהל שרה - 2006
    • הים מצייר לי - 1995
    • המיצב - תחילת נעילה
    • זיכרונות ילדות - שיר וציור
    • כלה (קאלה) מתכלה
    • מיצר - מיצב מצוייר
    • מראות בוואדי - 1996
    • סדנת ציור דיוקן עצמי
    • סוגרים בית - פותחים חלון
    • פסל וקול תמונע
    • תחילת נעילה - 1994
  • מחקר
    • The Book Object - Out of the Research
    • ציורי דיוקן עצמי - מתוך המחקר
    • ציטוט קטעים מתוך המחקר
    • תקציר תיאורי מקרה ומחקר
    • תקצירי כנסים
  • מאמרים - קישורים וכותרות
  • מאמרים
    • "את לא מעתיקה את הטבע, את יוצרת טבע חדש" - ר' בסדנא לדיוקן עצמי
    • "בחפץ עשתה כפיה" - תערוכה
    • "בציירו את עצמו הוא מעניק לעצמו צורה" - הזעקה למשמעות
    • "הזמן הוא נהר ללא גדות" - על נהר, זמן, שעון ועל טקסטים משוחחים
    • "הייתי רוצה שחיי יהיו יצירת אמנות" - יצירת הדיוקן של ה'עצמי' במחקר פרשני מבוסס אמנות
    • "הים מצייר לי" - אמנים מציירים בים
    • "קיים רק מסע אחד פנימה: אל תוך עצמך"
    • "ראי, ראי, הגד נא לי"
    • "שלהי דקייטא קשיא מקייטא" - סוף הקיץ קשה מן הקיץ
    • "תשלים את דמותך" , תשלים עמה - צייר את דיוקן ה 'עצמי' שלך
    • אם ברצונך לפענח את פני השקטים עליך לחפש....לגלות - על ציורי דיוקן עצמי של אסתר ויתקון
    • דיוקן עצמי: מחקר- עצמי ביצירת טקסט ויזואלי ופיענוחו ב 'שרשרת ההתבוננויות'
    • האשה באמנות בינתחומית - הזמנה והצצה
    • הקנקן ומה שיש בו - תסתכל/ האם צריך לשים גבולות לאמנות
    • מ "כן, לא, שחור, לבן" ועד "תחילת נעילה" - גלגולה של תערוכה
    • מה בין יונה הנביא ובין היונה של נוח - עיונים בסיפור יונה במעי הדג בגישה יונגיאנית
    • מה שעומד בין זמן לדיוקן
    • סדנא לדיוקן עצמי - כיצד? מהו התוצר? איזה הקשרים נוספים? - אתם שואלים אני עונה - חלק III
    • סדנא לדיוקן עצמי - למי? למה? איך? איפה? - אתם שואלים אני עונה - חלק I
    • סדנא לדיוקן עצמי - מדוע ציור? מדוע ציור דיוקן עצמי? איך? - אתם שואלים אני עונה - חלק II
    • צייר למופ"ת - החלל העמוק של טד בר
    • ציירים למופ"ת - סדנת דיוקן עצמי
  • אומנות בחינוך
    • "מוזיאונית" - ערכות למידה
    • אמנות וקהילה
    • המרכז הבינתחומי ללימודי אמנות - במכללת גליל מערבי
    • ישיבה תיכונית לאמנויות ומדעים - קריית אתא
    • סדנא בינתחומית - "הכתם הצהוב"
    • תכניות,פרוייקטים, ימי עיון
  • מיזמים
    • הים מצייר לי - פרוייקט ים בחיפה
    • חיפה - ישן עם חדש - חוצות יוצרים
    • כנס יצחק - מפגש יצירה בינלאומי - שותפות 2000 גליל מערבי
    • ספורט-ארט - פרוייקט מכביה באומהה
    • ציור קיר- היכל התרבות בנהרייה
    • קיר ברק
    • ילדי גן עדן - דייטון אוהיו וגליל מערבי
  • כתבו עליי
    • ספר אורחים
  • סדנא לדיוקן עצמי
    • דיוקן עצמי - רשימת מאמרים
    • תיאורי מקרה
      • הדיוקן של רינה
      • המקרה של נועה
      • המקרה של רותי
      • המקרה של שירה
      • תיאורי מקרה בסדנא קבוצתית 1
    • סרטונים - הסברים והדגמות - אתם שואלים אני עונה
    • סרטונים - הסברים והדגמות חיות.
    • תכנית סדנאות, סמינרים והרצאות
    • תערוכת ציורי דיוקן עצמי - משתתפי הסדנא
  • סטודיו נורית - ארט
    • אירועים
  • שירה
    • ארטפואטיקה - שיח בין שיר וציור
      • שיר וציור מהדהדים זה לזה
    • זמן שירה - קוראת שירה
    • שאון של חול מתקתק בשקט
  • 'בלוגיסטיקה ' - הבלוג שלי
  • צור קשר
  • אוצרת - יוצרת
    • בראשית בר[א]קוד
    • התערוכה: דיוקן - שלי, שלך - והשתקפויות
    • מלון אורחים - פני אדם
    • סלסלה - ותרוממך תכבדך כי תחבקנה - סיגל מאור
    • צפופים לרווחה
  • ארכיון - אלבומים לפי נושאים

שפות

  • English English
  • עברית עברית
דף הבית

המקרה של רותי

 

המקרה של רותי

 

 

 

1.   "את לא מעתיקה את הטבע, את יוצרת טבע חדש" -ר' בסדנא לעיצוב דיוקן עצמי

 

המקרה של ר' - דיוקן עצמי ראשון - מתוך סדנת דיוקן עצמי

רותי (שם בדוי) הגיעה לסדנה לציור דיוקן עצמי, סקרנית, פתוחה, אמיצה והכריזה שאינה יודעת לצייר "אף פעם לא ציירתי ואין לי מושג בציור". כך למעשה ניסתה להכין את עצמה ואותי לכל כישלון אפשרי. משהו בתוכה דחף אותה לצייר, משהו אחר בתוכה דחף אותה לערוך מסע הכרות עם עצמה. היא באה לפגוש כמו גם ליצור את הדיוקן עצמי שלה. היא חששה.

הצגתי בפניה את הכללים מתוך ידיעה ברורה שתהיה כאן מסגרת כלשהי ובתוכה יתאפשר גם חופש רב. היה ברור שיהיה עליה לפגוש את עצמה, כאשר האמצעי הטכני שיאפשר זאת יהיה מפגש מול מראה.

 
תיאור מקרה בסדנת דיוקן עצמי - המקרה של ר'

מראה ריקה עמדה בפינת הסטודיו, מראה שמחכה היתה ללכוד את הדמות שתזדמן בדרכה.... שם בתוך המראה הריקה, תתגלה בפניה בבואתה וזו תהיה נקודת המוצא לשיח שאותו היא תקיים בסדנא. שיח בין אישי, אם נניח שהדמות שנשקפת במראה היא עוד מישהי. בו בזמן יהיה זה גם שיח תוך אישי בהנחה שהשיח מתקיים בינה לבין עצמה, כשהיא סובייקט ואובייקט כאחד. הדמות שהיא רואה במראה היא נקודת המוצא, אם כן, היא ההשראה, זו נקודת ההיאחזות שלה. משם היא מתחילה לשם היא חוזרת מידי פעם (במבטי העיניים).

הנחיה זו שלי, העלתה בשלב הזה את מפלס הפחד והחששות. מה היא רמברנדט? מה עכשיו היא צריכה להיות צייר כמו צלם, שמעתיק את המציאות???????

 
תיאור מקרה מתוך סדנת דיוקן עצמי - המקרה של ר'

 המזל היה שר' ידעה להכיל את פחדיה, וסקרנותה גברה על הפחד והחשש. את לא. ניחמתי אותה ומיד נערכתי להסביר ובהדרגה, מה , אם כן, היא כן תהיה.

במרחב של הסטודיו, ובהליכה אל הלא נודע, ר' קיבלה קצת עצמאות ונתבקשה לבחור לעצמה צבעים. היא בחרה צבעי גואש לפי רצונה, לפי טעמה לפי תחושותיה, בעוד אני מותחת על הקיר נייר בריסטול גדול שהוציא ממנה אנחת רווחה "חששתי שתתני לי גיליון נייר קטן". הבנתי שגודל הנייר הוא המרחב שלה, שם היא רוצה חופש.

 

לבחירתי זו הייתה כוונה מודעת. ר' במקצועה היא מטפלת בתנועה ולכן רציתי לאפשר לה להתבטא דרך כישוריה הטבעיים. הדף הגדול מציע מרחב ומאפשר לשלב בעבודה גוף ותנועה. כך הצלחתי להביא את ר', קצת, ובעקיפין, אל המגרש הביתי שלה.

 

 

קשובה ודרוכה לאיזו שהיא הנחיה ממני. בעודה מתבוננת בדמותה שבמראה, כיוונתי אותה לראות משהו אחר. "את אינך רואה עכשיו פנים כמו שאת מכירה ויודעת שפנים נראות. את רואה כתמים. תלמדי להתבונן על מה שאת מכירה בדרך אחרת. תלמדי לראות מה עוד יש במה שאת מכירה, ואשר בדרך כלל את אינך רואה אותו. תסתכלי אחרת. תחפשי בדבר שנשקף אלייך אוסף של כתמים. בהירים, כהים, גדולים, קטנים, אמורפיים, מתערבבים אלה באלה, מוגדרים – רשת של כתמים". ר' הקשיבה והצלחתי לראות זיק של שמחה ושובבות בעיניה, והמשכתי. "את הכתמים שאת רואה, תעבירי אל הדף, בדרך ובאופן שאת רוצה, כמובן שלשם כך עלייך להשתמש בצבעים ובמכחול".

 

בשלב הזה הזכרתי לר' שהיא כרגע עוסקת בציור ותפקידה לאפשר לנייר הריק להיות ציור. ולכן עליה להתבונן לא רק על הפנים שמהם היא שואבת השראה לציור, אלא גם על הנייר שצריך בסופו של דבר להיות ציור שיעמוד לעצמו ובפני עצמו.

 

"את אמנם עוסקת בדיוקן, את מתבוננת בפנים ומנסה לצייר פנים. אבל את לא מייצרת פני אדם, את עושה ציור"."לציור" אמרתי לה "יש דרכים משלו להיות. את צריכה, ויכולה, וחייבת לעזור לו להיות". ברוח זו המשכתי "את הדף לא מעניין אם הוא יהיה דיוקן או נוף ביער, הוא יודע שבסוף הוא צריך להיהפך מסתם נייר לבן ריק לציור שלם ומובנה, לסיפור ויזואלי, לסיפור שמילותיו כתובות בשפת הוויזואלית. שפה שמילותיה הם קו, כתם, צורה, מחבר, ועוד".

 

ביקשתי להרחיק מעט את ר' מהעיסוק בדיוקן. בכוונתי היה לאפשר לה להכיר את שפת הציור, שכן השפה היא זו שתיצור את הדיוקן שאותו אכן היא מבקשת לבצע. הדיוקן שממנו היא שואבת הן באופן מוחשי, מהדמות שהזדמנה לה למראה, וגם באופן חושי, רגשי, חווייתי ממי שהיא עצמה. שכן את עצמה היא הביאה אל שדה הציור, את עצמה שאותו היא מגבשת עתה בעצמה.

 

"את עובדת עם צבע. הצבע הוא המדיום שלך. דרכו את יכולה להעביר את מה שאת רוצה להגיד, את מה שאת מרגישה, את מה שמתחולל בתוכך ואפילו לא תמיד יודעת ומודעת. הצבע הוא חומר מת אבל גמיש. אין בו כלום ואין לו כלום. את היא זו שיכולה לעשות ממנו משהו. המשהו שאת מחליטה, ואת רוצה, או לחילופין נשמעת לאיזה קול פנימי שיודע עבורך מה הוא רוצה. הצבע הוא כחומר בידייך, תנסי לגלות אותו, תהיי סובלנית לצבע, תקשיבי לו, למה שהוא יכול להיות, תני לו להתנהג אבל בו בזמן גם תנהלי אותו".

 

כאן ציינתי בפניה שההקשבה היא למעשה לרוץ אחר היד והמכחול. "הם יודעים את הדרך שלהם, אם את רוצה גם כן לדעת, תני להם ללכת ורוצי אחריהם". נזכרתי בעליזה בארץ המראות שאמרה למלכה "אם את רוצה לפחות להישאר במקום עלייך לרוץ כל הזמן...."

 

הנושא שר' מתעסקת בו לכאורה הוא הדיוקן שלה הפנימי והחיצוני, אותו היא מנסה לעצב ולגבש. זאת, כאשר תהליך ההתגבשות המוחשי שלו, שמייצר צורה, הוא למעשה מטאפורה לתהליך אחר פנימי של גיבוש ה 'עצמי'.  לכאורה, משום שלמעשה היא עסוקה בשפת הציור כאשר המוקד היה הפעם הצבע והכתם והדיאלוג שהם מנהלים על מנת להסתדר בסופו של דבר במתחם שנקבע להם הפעם – דף הציור.

 

ר' כבר עמוק בתוך העניין. לעתים היא קשובה לי, לרוב לא. וטוב שכך. היא קשובה לעצמה. היא מציינת שהדבר הטוב ביותר שקרה במפגש זה, הוא השחרור שהיא קיבלה כאשר ביקשתי להתחיל בכתמים. "הוקל לי כשאמרת שאנחנו עוסקים בכתמים ולא בקווים ובתווי פנים. שיחרר אותי והוקל לי". זאת היא אמרה בסיומו של התהליך, כאשר גם התוצאה והאופן שבו היא עבדה מעידים שאכן כן.

 

בדרך זו היא אכן קיבלה אישור לא לעסוק במלאכת ההעתקה של הטבע, אלא להתבונן בו, לחקור אותו, לראות את הנסתר שבמעבה הדברים הגלויים, כפי שאומר הפילוסוף מרלו פונטי, לחשוף אותם בדרכה ובכך ליצור פרשנות שמשלימה את המציאות, כפי שאומרת לורנד. פרשנות משלה שמרחיבה את המציאות, ויוצרת טבע חדש.

 

 

 

 

 

2.  דברים שאמרנו זו לזו במהלך הפעילות

 

 
אני הציור רותי

"עלייך לשים לב לנייר, למכחולים, לצבע ולהקשיב להם.....אלה הם הכלים שבאמצעותם את יכולה לבטא את מה שאת רוצה לומר. עליהם את  נשענת, הם אלה שיכולים לדבר אותך".

 

 

"כשדברת על לתת למכחול ולצבעים לדבר, לתת להם לצאת, החלטתי להתחיל עם מכחול דק. כך לקחתי זמן להתבונן בפרטים יותר קטנים. התחלתי עם האף האדום שלי וקודם ציירתי אותו. אחרי שסיימתי ניסיתי להתייחס לפרופורציות. ניסיתי למקם את העיניים בהתייחס לאף. אחר כך עשיתי את הפה וראיתי שהפרופורציות לא נכונות. הרווח בין האף והעיניים היה קטן מדי ובין האף לפה היה גדול מדי. ואז החלטתי שהאף כל אדום ובכל זאת רואים אותו. אז הבנתי ונזכרתי שבציור אפשר לשנות הכול".

" את מתרגמת את מה שאת רואה לכתמים. אין גולגולת, או עיניים, או שפתיים, או פה וכו', יש כתמים"

.

 

"אחרי שעבדתי על הפרטים הקטנים, על העיניים ועל הריסים ראיתי שהפנים הם מקום ענק שאני לא יודעת מה לעשות אתו.

 

 

 

 

"בדרך כלל אני אדם שלא בוחר צבעים, גם לא בלבוש שלי. ודווקא כאן היתה לי הרגשה של חופש בבחירת הצבעים. הייתה לי הרגשה צבעונית שהובילה אותי לעבוד עם הרבה צבעים".

 

" איך את ממקמת את עצמך ואת העבודה שלך מול ובהתייחס להנחיות שלי. כלומר איפה את מרגישה שאת צמודה אליהם, מתי ואם את עוזבת אותם. איזה משמעות יש להנחיות שלי בעבורך.

 

 

 

"בהתחלה מאד רציתי להתבונן, אפילו באיזה מקום ניסיתי להעתיק את מה שאני רואה. בגלל זה התחלתי מהאף, ראיתי אותו כמו כתם אדום גדול. התבוננתי בו וגם בטקסטורה של העור וגיליתי שם המון דברים". בהתחלה אני מאד צמודה להנחיות, זוהי נקודת המוצא שלי, והידיעה שאני מציירת כתמים עושה לי טוב ומשחררת אותי ונותנת לי נקודת אחיזה נוחה וטובה. אחר כך אני ממשיכה בדרכי".

"בכל מקרה הנושא של כתמים מאד בראש שלי. עבורי הוא עוגן משמעותי ומאד מרגיע אותי".

הסברים, ניתוח ומעט פרשנות

 

 
 

 

רשימות נוספות מתוך 'המקרה של רותי'

'

לקריאת הרשימה  במלואה לחץ על הכותרת

 

מסגרת היא מסגרת. האם אפשר לפרוץ אותה? - ר' שואלת וגם עונה

בהתחלה אני מאד צמודה להנחיות, אחר כך אני ממשיכה בדרכי - כך אומרת ר' במפגש השלישי

הפה נראה לי כמו מערה ומשהו חוסם אותו - ר' בסדנא לעיצוב דיוקן עצמי - תיאור מקרה

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

© כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

 

  • Share

האתר נבנה על ידי שיווק יצירתי - ניהול ושיווק אתרי אינטרנט
כל הזכויות שמורות  © 2010

[Jump to Top] [Jump to Main Content]