כתבו עליי

".....הציורים משקפים ארבע זוויות ראייה שונות של העיר חיפה. הציורים צוירו לעיני קהל גדול ונועדו לשמש כאטרקציה בתערוכה גדולה בשיתוף עיריית חיפה. גודל כל ציור 3.5 X2.5 מ'.... חמישה אמנים (ארבע ציירות ופסל) עבדו שכם אל שכם לעיני הקהל ובמשך למעלה משלושה שבועות נאבקו במשטחי הענק ובעיניהם הביקורתיות של הצופים....זו הייתה חוויה מרגשת ליוצרים ולקהל, אשר ראה אמנים בפעולה".

"מפסלת בציור".........היא לא מאלה המחפשים את צידוקם בפופוליזם המוני...היא לא בוחרת בדרך הקלה. גם לא בבחירת החומרים. היא מחפשת את אמצעי הביטוי מהסביבה בה היא מוקפת, החומר הוא חלק מהתוכן שאותו תרצה להעביר..... הציורים שלה גדולים ברובם, מורכבים מכמה ציורים יחד שיוצרים קומפוזיציות ענק. העבודות ניחנות באיזה חוסר סגנון מכוון ויוצרות תחושה של בראשיתיות, ראשוניות. אין בהן שום נטייה להתחנחן, למצוא חן ומצד שני אין בהן גם פרובוקציות.....גם בהוראת הציור והאמנות היא לא צפויה. שונה ממה שאנחנו מכירים בחוגי הציור....למרות חוסר הרצון להגיע למכנה משותף גדול, היא זוכה להערכה רבה. התערוכות שלה מושכות תשומת לב אצל אמנים ואנשי מקצוע. היא מוזמנת להרצות בסמינרים ובהשתלמויות מורים. בקיץ האחרון אף הוזמנה לשבוע עבודה בערד, שם קיבלה סטודיו ותנאים אחרים, ובסיומו הציגה את עבודותיה בתערוכה מקומית".

"בציוריה של נורית צדרבוים נמצא בדרך כלל דימוי של אדם ודימויים נוספים שניתן לזהותם, לחבר ביניהם ואף מכתיבים את האופי בסיפור, את הדרמה בציור שלה. לא מזמן סיימה נורית ציור קיר גדול בהיכל התרבות בנהרייה. העבודות בתערוכה הנוכחית ממשיכות בעת ובעונה אחת את ציור הקיר, אך גם שונות ממנו מאד. כאן ושם היא עובדת על משטח גדול עם כל הגוף מנסה להשתלט ולתקוף את הנייר או הקיר.....את ציורי הקיר מאפיינת צבעוניות רב גונית - בציורים/רישומים שלפנינו צומצמה הצבעוניות למצע הקרטון ולשחור ולבן......אן מככב הקו, זהו קו אנרגטי, דינאמי, קצבי, ספונטאני. נמצא שימוש בשרבוט, חריטה, התזה והטבעה...בעבודתה מתמודדת נורית עם האיסור של היהדות ליצור צלמיות, עם הרעיון ' אני אמנית יוצרת צלמיות'.... הציורים בתערוכה הם מעין סדרה פתוחה, והיסודות המשותפים לציורים באים לידי ביטוי בחומרים, בטכניקה ובעיקר במוטיבים החוזרים בהם......הציורים נבעו משירים שנכתבו בסמוך ליצירתם, בשירים אלה היא עוסקת בין השאר בתהליך היצירה של ציור ופסל ובד בבד עושה השלכות לבריאה. היא מתייחסת לתוהו, אך גם לכללים, לסדר ולערכים שהם חלק מתהליך היצירה, הבריאה. היא מתייחסת לבחירה, להבחנה ולברירה וגם לחדוות היצירה"...... היא מעלה שאלות, ספקות, התלבטויות ומנסה לקשור בין סתירות. היא שואלת מה האדם? מה מקבלת אישה? מהי אישה? מי אני כאישה? ומתייחסת לאסור ולמותר. ....נושא האישה העסיק אות גם בתערוכת היחיד 'סביבתי ואני' שהתקיימה בבית האמנים על שם שאגאל. שם היא הסתכלה למראה ואחר כך גם ניפצה אותה. הניפוץ והשבירה כחלק מניפוץ הדימוי לפחות כשתי משמעויות. הניפוץ והשבירה כחלק מתהליך היצירה, הבריאה. בציורים שלפנינו דמות האשה היא דומיננטית, אולם בניגוד לאינטימיות ולפרטיות ולמסגרת הבית בעבודות שהוצגו בבית שאגאל, הנושא מופיע כאן בצורה ארכיטיפית כללית. כאן נראה את דמות האם הגדולה כמרכזו של היקום וכמקרוקוסמוס שממנה הוא נובע"

אירית מילר – אוצרת ומבקרת אמנות. בעבר אוצרת אמנות במוזיאון חיפה. קטעים מתוך דבריה בפתיחת התערוכה בבמה 2 – תיאטרון חיפה – בוואדי סאליב.

"...בתערוכת יחיד זו מציגה הציירת פורמטים גדולים, מינימום צבע ומקסימום יצירתיות. ומתוך היצירות עולים מסרים אישיים חזקים ועולם מורכב בעל חוקיות משלו. התערוכה מהווה למעשה את החלק השלישי ביצירתה - שירתה של נורית. תחילתו בציור הקיר במועדון מופת שבהיכל, המשכה בקובץ השירים, שנכתבו על ידי נורית ....והחלק השלישי הנוכחי, שנולד כראקציה לעבודת הקיר......זוהי הפעם הראשונה, שתערוכה ניצחה את ההיכל. האולם, שקירותיו משובצים שחור לבן, נוצח על ידי ציוריה המרשימים של נורית. על אף מגבלותיו של האולם ניכרת התערוכה לעין בעוצמה שאי אפשר להתעלם ממנה. גם לגבי נורית מהווה תערוכה זו, אשר תעבור מנהרייה לבית האמנים בירושלים, מעין ניצחון של תהליך: באמצעות מינימום כלים להגיע למקסימום ציוריות, להביע ניגודים, להביט פנימה באמצעות החוץ ובנוסף לכך ניצחון של ההתמודדות עם החשיפה האישית והביקורת. עם הצלחתה של נורית להעביר מסרים כל כך חזקים, שקיימים בעולמה הפנימי אל קירות ההיכל היא מעניקה למבקרים בתערוכה חוויה אמיתית נדירה, יוצאת דופן, המעוררת רגשות בלב כל רואה מעין: "מנגן (לי) על מיתרים".

תמי אלרועי-עדן – מנהלת בית ספר למחוננים בשלומי וכתבת בעיתון המקומי. קטעים לתערוכה שהתקיימה בהיכל התרבות בנהרייה.