"בציוריה של נורית צדרבוים נמצא בדרך כלל דימוי של אדם ודימויים נוספים שניתן לזהותם, לחבר ביניהם ואף מכתיבים את האופי בסיפור, את הדרמה בציור שלה. לא מזמן סיימה נורית ציור קיר גדול בהיכל התרבות בנהרייה. העבודות בתערוכה הנוכחית ממשיכות בעת ובעונה אחת את ציור הקיר, אך גם שונות ממנו מאד. כאן ושם היא עובדת על משטח גדול עם כל הגוף מנסה להשתלט ולתקוף את הנייר או הקיר.....את ציורי הקיר מאפיינת צבעוניות רב גונית - בציורים/רישומים שלפנינו צומצמה הצבעוניות למצע הקרטון ולשחור ולבן......אן מככב הקו, זהו קו אנרגטי, דינאמי, קצבי, ספונטאני. נמצא שימוש בשרבוט, חריטה, התזה והטבעה...בעבודתה מתמודדת נורית עם האיסור של היהדות ליצור צלמיות, עם הרעיון ' אני אמנית יוצרת צלמיות'.... הציורים בתערוכה הם מעין סדרה פתוחה, והיסודות המשותפים לציורים באים לידי ביטוי בחומרים, בטכניקה ובעיקר במוטיבים החוזרים בהם......הציורים נבעו משירים שנכתבו בסמוך ליצירתם, בשירים אלה היא עוסקת בין השאר בתהליך היצירה של ציור ופסל ובד בבד עושה השלכות לבריאה. היא מתייחסת לתוהו, אך גם לכללים, לסדר ולערכים שהם חלק מתהליך היצירה, הבריאה. היא מתייחסת לבחירה, להבחנה ולברירה וגם לחדוות היצירה"...... היא מעלה שאלות, ספקות, התלבטויות ומנסה לקשור בין סתירות. היא שואלת מה האדם? מה מקבלת אישה? מהי אישה? מי אני כאישה? ומתייחסת לאסור ולמותר. ....נושא האישה העסיק אות גם בתערוכת היחיד 'סביבתי ואני' שהתקיימה בבית האמנים על שם שאגאל. שם היא הסתכלה למראה ואחר כך גם ניפצה אותה. הניפוץ והשבירה כחלק מניפוץ הדימוי לפחות כשתי משמעויות. הניפוץ והשבירה כחלק מתהליך היצירה, הבריאה. בציורים שלפנינו דמות האשה היא דומיננטית, אולם בניגוד לאינטימיות ולפרטיות ולמסגרת הבית בעבודות שהוצגו בבית שאגאל, הנושא מופיע כאן בצורה ארכיטיפית כללית. כאן נראה את דמות האם הגדולה כמרכזו של היקום וכמקרוקוסמוס שממנה הוא נובע"
אירית מילר – אוצרת ומבקרת אמנות. בעבר אוצרת אמנות במוזיאון חיפה. קטעים מתוך דבריה בפתיחת התערוכה בבמה 2 – תיאטרון חיפה – בוואדי סאליב.