החגים שאחרי החגים

במשך כשמונה שנים (1995 - 2004) כשכולם אמרו 'אחרי החגים', וכשכולם נכנסו לשגרה המבורכת שאחרי עונת החגים, אצלי התחילה תכונה נמרצת לחגים. היה זה, 'פסטיבל החג של החגים' – שהתקיים בתוך השכונה הציורית והמיוחדת שנמצאת בלב העיר חיפה, שכונת מגורים ערבית 'ואדי ניסנאס'.

לראשונה, בשנת 1995 הוזמנו כעשרים וחמשה אמנים חיפאיים, יהודים וערבים, לסייר בשכונת ואדי ניסנאס, לבחור מקום וליצור. היה זה מעשה חלוצי של בית הגפן – מרכז יהודי ערבי בחיפה  - במטרה לחגוג יחד את שלושת החגים: חנוכה, כריסמס ורמאדן לאיחוד לבבות בין התושבים המגוונים של העיר חיפה, ליצור חגיגה משותפת ליהודים, נוצרים ומוסלמים. מטרתו של הפסטיבל - לתת  ביטוי תרבותי ואמנותי לפסיפס האנושי של חיפה ולקדם מסרים של דו קיום ושלום.

האמונה הייתה שאמנים שפה אחת להם, שפת יצירה והיא חוצה עמים, גבולות, שפות, דתות. היא מתחילה בלבבות וממשיכה ביצירה. הוואדי, רחובותיו, המרפסות, הבתים, החצרות, החלונות הספים והגגות הפכו להיות אתרים שיצרו השראה ליצירה כמו גם חללי תצוגה.

לאירוע זה, באותה שנה, עדיין לא היו תקציבים עתירים, עדיין לא היה לו שם. איש לא ידע במה המדובר ומרבית האמנים סרבו לקחת חלק במשהו שנראה היה לא ברור. הכול היה ראשוני, התחלתי מגשש ובוחן. היוזמת ומי שנהלה את הפרויקט בשנותיו הראשונות והמכוננות הייתה הגב' רבקה ביאליק.

נמצאו עשרים וחמשה אמנים חלוצים שהתאהבו בוואדי – בשכונה הציורית שמובלעת בתוך העיר חיפה. שכונה שיש לה קולות אחרים, צלילים אחרים, ריחות אחרים, אי בתוך עיר שנושאת בין אבני קירותיה סיפור ארוך של ערבים, יהודים וגם של דו קיום. עשרים אמנים אלה ראו עצמם כחלוצים, כשותפים לרעיון של דו קיום, וכמי שניתנה לו הזדמנות ייחודית ליצור עם ובתוך סביבה.

עם השנים הפרויקט קיבל תאוצה, קיבל תמיכה רבה, הפך להיות אירוע חשוב ונכבד בקנה מידה ארצי ואמנים מכל הארץ נהרו וביקשו לקחת בו חלק. מה שהחל כניסיון נועז וחדשני הפך עם השנים להיות חלק בלתי נפרד  מאירועי חודש דצמבר בעיר חיפה.   

הייתי בין עשרים וחמשה האמנים החלוצים. נכנסתי להרפתקאה זו. באותה תקופה כבר שימשתי בתפקידי כ'ראש המרכז ללימודי אמנות' במכללת הגליל המערבי, אך בכל שנה בתקופה זו הייתי מגייסת את כל ימי היצירה שניתנו לי ואת כל ימי החופשה שנותרו לי והתמסרתי ליצירה.

במשך שמונה שנים ברצף, שנה אחר שנה רקמתי את הסיפור שלי עם הוואדי. היה מקום קבוע והיה לי סיפור בהמשכים. ספור אהבה שלי עם הוואדי - 'החג של החגים' .

ברשימות הבאות אתאר את הפרוייקטים השונים שעשיתי במהלך השנים בוואדי.