אמא אדמה (העם. אימא. גולן) / נורית צדרבוים

 

בַּשָּׁנָה בָּהּ נִרְשַׁם בְּאוֹתִיּוֹת קִדּוּשׁ שָׁחוֹר לָבָן - "הָעַם עִם הַגּוֹלָן"

רָאִיתִי סִימָן וְשָׁמַעְתִּי קוֹל רָם - הָעַם אִמָּא גּוֹלָן.

 

מִכָּאן, קָצְרָה הַדֶּרֶךְ, מָתְחָה הַיְּרִיעָה,

שִׂיחַ נוֹקֵב בִּשְׁאֵלָה בִּי עָלָה

מִמֶּנִּי אֵם בָּשָׂר וָדָם

אֶל אִמָּא אֲדָמָה, אֶל בִּטְנָה הָרַכָּה.

 

הִרְהוּרֵי כְּפִירָת כַּפָּרָה הָלְמוּ עַל תֹּף לִבִּי  - טָם טָם

אִמָּא- גּוֹלָן- אֲדָמָה- בָּשָׂר- אָדַם -  דָם דָם.

נָגַעְתִּי בְּכֹבֶד לְשֹׁנִי בְּפָרוֹת קְדוֹשׁוֹת, גֶּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת - אֵשׁ

בָּאתִי בְּדִין דָּבָר עִם אֵם אֲדָמָה חוֹפֶרֶת כְּקִלְּשׁוֹן חֹרֵשׁ.

אֵינִי לְהִתְפַּעֵל מִבִּנְיָן קַל עִנְיָנַי לָשׁוֹן וּשְׂפַת הַשֹּׁרֶשׁ

תּוֹהָה בְּחֲרוֹן קוֹרְאָה בְּכָל גָּרוֹן לְאֵם הַגְּדוֹלָה-

יוֹדַעַת סוֹף, מְחַשֶּׁבֶת זְמַן תְּחִלָּה, לֹא מְקַדֶּשֶׁת, מַבְדִּילָה.

 

"רֶחֶם אֵם בָּשָׂר וָדָם לֹא דַּן - מְרַחֵם.

אִמָּא אֲדָמָה מַצַּע עוֹלָם - בָּהּ אֵין רַחֶם.

מֵשִׁיבָה בָּנִים אֶל בֶּטֶן גְּבוּלָהּ

וְאֵין אָב מְנַחֵם בְּעָפָר שְׁאוֹלָה

אַחַת הוּא לָהּ כְּמָּה שֶׁנֶּאֱמַר

"מֵעָפָר אֶל עָפָר" - אָדָם יְבוּלָ(ע)הּ"

 

צָעַקְתִּי בְּלַחַשׁ, פָּרַעְתִּי מִשְׁפָּט וּמִלָּה

קָרַעְתִּי דַּשׁ בְּאִמְרָת שִׂמְלָה, דּוֹמַעַת וְשׁוֹמַעַת:

הָעַם? אִמָּא! גּוֹלָן. מָה קַא מַשְׁמָע לָן?

אוֹמֶרֶת אֲנִי גּוֹמֶרֶת שׁוֹטַחַת קִינָה

לִפְנֵי גְּבֶרֶת אִמָּא אֲדָמָה,

חוֹפֶרֶת אֶצְבָּע בִּרְגַבֵיָה מוֹרָה מַאֲשִׁימָה,

מְסַקֶּלֶת אֶבֶן נֶגֶף ,מְפַתֶלֶת מְחָאָה בִּכְאֵב

צָעַקְתִּי, אִישׁ לֹא שָׁמַע.

 

אֵם בָּשָׂר דָּם וּכְאֵב שׁוֹלַחַת בֵּן לְהָגֵן

וְאָת אֵם עַפַר הָאָרֶץ, כַּמֹּלֶךְ תּוֹבַעַת קָרְבָּן

כָּמוֹךָ כְּפָּאגָאן.

 

אֵין בַּחֶלֶד אֵם שׁוֹאֶבֶת לִקְרַבֵיָה פְּרִי בֶּטֶן

אֵין רֶחֶם פּוֹתֵחַ שַׁעַר לְעַכֵּל עוּבָּר

שֶׁעָבָר תֵּשַׁע יֵרַח, לֹא יָשִׁיב אֵלָיו

זֶרַע שֶׁנָבַט לִהְיוֹת פֶרַח.

רֶחֶם אֵינוֹ לוֹקֵחַ-  נוֹתֵן.

אָת אָדְמָה, אֵם אוֹסֶפֶת לַעֲפָרָיִךְ בֵּן לוֹחֵם.

 

אֵיזֶה גִּבּוֹר לוֹחֵם כּוֹבֵשׁ יִצְרוֹ לַעֲמֹד בֵּין אֵם לְאֵם

זוֹ מְשַׁלָחָת גּוֹזָל מִקֵּן, זוֹ מְשִׁיבָה אוֹתוֹ אֵלֶיהָ בֶּטֶן

זוֹ יְשׁוּבָה עַל בִּרְכֶיהָ לְקוֹנֵן וְאֵין רֶחֶם, אֵין מְנַחֵם.

זוֹ יוֹלֶדֶת, זוֹ מוֹלֶדֶת.

 

מְיַלֶּלֶת בְּלִי קוֹל אֲנִי שׁוֹאֶלֶת

מָה לְךָ אֲדָמָה דָּם אָדַם זוֹלֶלֶת?

סְפוּגָה דְמוּמָה הֲרוּגָה אַחַר עֲרוּגָה

אֵינָהּ עוֹנָה. רַק הֵד קוֹלָם נִשְׁמַע,

שִׁירָם רַעַם- הָלַם- נָדַם

שָׁבוּ בָּנִים לִגְבוּלָם – מִנְהָג עוֹלָם.

 

וַאֲנִי, מְמָאֶנֶת לִכְתוֹב עַל קֶבֶר, פֹּה נִטְמַן בֶּן-אָב-גֶּבֶר,

גִּבּוֹר- חַיָּל.        עֲנִיָּה מִמַעַשׂ רְווּיָת כַּעַס יְשׁוּבָה

עַל אֶבֶן בְּפִנָּה. זֹאת מִקִּיר תִּזְעַק אוֹת באוֹת

וְהֵם, מִן הָאֲדָמָה אֵלַי צוֹעֲקִים:" עַל בָּמוֹתַּיִיךְ נָפְלוּ – חֲבָל".

 

מָה לְךָ עָפָרה(ע) כְּפוּיָת טוֹב אֶל קְרָבַיִיךְ אָדָם לִשְׁאֹב?

מָה לָךָ לִבְלֹעַ אֶל לֹעַ תְּהוֹם זְבוּלֵךְ פְּאֵר יְבוּלֵךְ?

כֹּבֶד הָאֵבֶל וְנֶטֶל הַחוֹל עַל יַד וַאֲתָר זִכָּרוֹן

בְּתֵל עָפָר שֶׁקָּצַר לַחֲפֹר קֹּדֶשׁ לְחוֹל.

 

קָשָׁה אַתְּ אֲדָמָה, רְגָבַיִךְ יבֵשִׁים וּסְדוּקִים

מְצַמַּחַת שָׁמִיר וָשַׁית, אֲפָרַיִךְ שְׁתוּקִים.

אָשִׂיחַ אֵלֶיךָ בֵּין קוֹץ דַּרְדַּר וָחוֹחַ,

בֵּין אֶבֶן בַּזֶּלֶת כִּשְׁחֹר מְעֵי הַלַּבָּה לִרְתוֹחַ,

בְּאֵין בְּרִית ומִלָּה בַּסֶּלַע שֶׁאֵין לָהּ מִתַּחַת

אֲפִלּוּ רַקֶּפֶת אַחַת וְרֻדָּה לִפְרֹחַ.

רֵיחַ עָשָׁן הַקְּרָב מֵזָרֶה אֵימָה כְּיוֹרָה רוֹתַחַת

וַאֲדָמָה פּוֹעֶרֶת פִּיָּה פּוֹתַחַת.

 

לֹא כִּתְּתּוּ חֶרֶב לְמַגָּל וּמַזְמֵרָה

חָזוֹן אַחֲרִית לֹא כָּאן, אֵין אוֹרֵחַ אֵין כֵּרָה.

הֵד בִּכְיָהּ שֶׁל בַּת-אִשָּׁה-אֵם קוֹרֵעַ הֵד הָרִים

נוֹדֵד בִּשְּׁבִיל קְבָרִים סְדוּרִים, מְפַלֵחַ

דָּמַמְתָּ עוֹלָם לִשְׁאֹל אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים?  

 

 

מְשׁוֹרֶרֶת אֲנִי לְקוֹנֵן בְּדִמְעַת הַמֶּלֶל

מְדַבֶּרֶת כְּאֵם אֶל אֵם שׁוֹבֶרֶת אֵלֶם

מְבַקֶשֶת בִּשְׁאֵרִית פְּלִיטַת הַמִּלָּה שֶׁהֻתְּרָה

לִכְרוֹת בְּרִית בֵּין אִמָּהוֹת, לִרְאוֹת בְּשׂוֹרָה.

בְּלֹא חָזוֹן שֶׁל עֲצַמוֹת וּדְמָעוֹת יְבֵשׁוֹת

 

לְגַדֵּל בָּנִים לִהְיוֹת בָּאִים בַּיָּמִים.

 

בְתֹם שִׂיחַ עָצוּב וְעָקַר שֶׁמהל בעפאים רוּחַ נוֹשֶׁבֶת

יוֹשֶׁבֶת תַּחַת עֵץ שֶׁיָדַע שַׁלֶּכֶת, לֵב שָׁרָשָׁיו לֹא עֻקַּר.

עַלְוָה מְכַסֶּה אֶת עֶרְוַת כַּעֲסִי הַמַּר וְדַרְדַר מֵשִׂיחַ דַּעַת, דָּקַר.

קָרָאתִי בְּקוֹל שֶׁהָלַךְ וְהִתְגַּדָּל, נֶחֱלַשׁ וְהִתְקַּדָּש

"אֵין בֵּן חָלָל שֶׁנָפַל בַּקְרָב שָׁוֵה לַגּוֹלָן אֶבֶן מִגְדָּל וַעֲרָבָה

 אֵין תְּנוּבָה בַּאֲדָמָה שֶׁבָּנֶיהָ שָׁבוּ אֵלֶיהָ אֲרוּזִים בַּתֵּבָה"

וְאָסַפְתִּי צְרוֹר מִלּוֹתָי הַלָּחוֹת

וְחָפַנְתִּי קֹמֶץ עָפָר דַּל,

מָסַרְתִּי מְנָחות וְסָתַמְתִּי הַגּוֹלַל.

 

©כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

 

משפט אחד מרצד ומתנופף ולי מעל כל שלט 'העם עם הגולן' ולי הוא נשמע כך "העם, אמא - גולן"

ומכאן נולד הדו שיח בשיר זה. השיר נכתב לראשונה ב –1995

פורסם באותה שנה בעתון 'מה נשמע לן' ועבר מתיחת פנים וגלגולים שנה אחר שנה

שיחה מלב אל בטן, בין אם וכאב אל אם שותקת

גירסה זו אחרונה ושונה מתפרסמת לראשונה בכתב העת 'בגלל' בגיליון מס' 6 שהנושא שלו הוא 'גיבורים וגבורה'.

הבלדה בנוסח זה מתפרסמת בסמוך ליום כפורים תשע"ד –

40 שנה למלחמת יום הכפורים, בה אבדתי את בעלי הראשון צבי יעקבס ז"ל, אבי ילדיי ברק וחלי יעקבס