[Skip Header and Navigation] [Jump to Main Content]

תפריט ראשי

  • דף הבית
    • חדשות האתר
  • מפת האתר
  • אודות
    • ביוגרפיה - במילים ותמונות
  • תערוכות
    • אהל שרה - לעת בלותי הייתה לי עדנה/ 2006
    • אוסף עבודות מתוך תערוכות קבוצתיות
    • הוואדי - וואדי סאליב
    • קו אדום , קו ירוק - 1994
    • תחילת נעילה - 1994, 2011
    • "....וכפיה תמכו פלך...."
    • אבן מה עשו הבונים - 1996
    • אבן על בד - 1998
    • בחפץ עשתה כפיה - 1992
    • כן, לא, שחור, לבן - 1990
    • כתב תפר - רטרוספקטיבה אמצע הדרך - 2017
      • כתב תפר - אירועים בתערוכה
      • כתב תפר - תמונות בתערוכה
    • מיצר - מיצב מצוייר - 1994
    • סביבתי ואני - 1987
    • סביבתי ואני 2011 - פסטיבל מה שלומי על הגבול
    • פסטביל החג של החגים - בוואדי ניסנאס בחיפה
      • הפרש הכחול - 1988
      • כלה (קאלה) מתכלה - 2001
      • לפתוח בית - 1999
      • מלכת הלבבות בבית של עמי ותמי - 2000
      • מראות בוואדי - 1996
      • מראות ומאורות - 1997
      • סוס עץ או שורשי הצורה האמנותית - 1998
    • שאון של חול מתקתק בשקט
    • שפת הגוף - תערוכה במרחב הוירטואלי
    • תוסס בגוון ספרדי - יקב ראשל"צ - 1994
  • אוסף עבודות
    • דיוקן ואגם - ספר אובייקט - 2003 - 2010
    • דמויות - שפת הגוף
    • טבע דומם בסטודיו
    • לבן על לבן
    • פסל וקול תמונה
    • ריקמה אנושית - דיוקן ספר אובייקט - 2010 -2011
    • רישומים - אוסף
    • שורשים
    • תחריט - אוסף
  • גלריית אמנות
    • ".... וכפיה תמכו פלך...." - תצוגה בגלריה
    • "אהל שרה - לעת בלותי הייתה לי עדנה" - 2005
    • דיוקן עצמי - 2004 - 2006
      • ספר אובייקט - משירת האגם הגווע - דיוקן ואגם
    • דמויות - מתוך אוסף עבודות
    • הים מצייר לי - פרוייקט ים בחיפה - חוף דדו 1996
    • השורש - מתוך אוסף עבודות
    • טבע דומם - מתוך אוסף עבודות
    • מיצב - תחילת נעילה
    • ספר אובייקט - תחילת נעילה
    • פסטיבל החג של החגים בוואדי ניס נאס
      • הפרש הכחול
      • כלה(קאלה) מתכלה
      • לפתוח בית
      • מלכת הלבבות בבית של עמי ותמי
      • מראות בוואדי - 1
      • מראות בוואדי - 2
      • מראות ומאורות
      • סוס עץ או שורשי הצורה האמנותית
    • פסל וקול תמונה - מתוך אוסף עבודות
    • ריקמה אנושית - דיוקן ספר אובייקט - 2010
    • תערוכות יחיד
      • אבן מה עשו הבונים - 1996
      • אבן על בד - 1998
      • בחפץ עשתה כפיה - 1992
      • כן,לא, שחור, לבן - 1990
      • מיצר - מיצב מצוייר - 1994
      • סביבתי ואני - 1987
  • גלריית צילום
    • התערוכה 'סביבתי ואני' - המסע והסביבה החדשה
  • גלריית וידאו
    • אהל שרה - 2006
    • הים מצייר לי - 1995
    • המיצב - תחילת נעילה
    • זיכרונות ילדות - שיר וציור
    • כלה (קאלה) מתכלה
    • מיצר - מיצב מצוייר
    • מראות בוואדי - 1996
    • סדנת ציור דיוקן עצמי
    • סוגרים בית - פותחים חלון
    • פסל וקול תמונע
    • תחילת נעילה - 1994
  • מחקר
    • The Book Object - Out of the Research
    • ציורי דיוקן עצמי - מתוך המחקר
    • ציטוט קטעים מתוך המחקר
    • תקציר תיאורי מקרה ומחקר
    • תקצירי כנסים
  • מאמרים - קישורים וכותרות
  • מאמרים
    • "את לא מעתיקה את הטבע, את יוצרת טבע חדש" - ר' בסדנא לדיוקן עצמי
    • "בחפץ עשתה כפיה" - תערוכה
    • "בציירו את עצמו הוא מעניק לעצמו צורה" - הזעקה למשמעות
    • "הזמן הוא נהר ללא גדות" - על נהר, זמן, שעון ועל טקסטים משוחחים
    • "הייתי רוצה שחיי יהיו יצירת אמנות" - יצירת הדיוקן של ה'עצמי' במחקר פרשני מבוסס אמנות
    • "הים מצייר לי" - אמנים מציירים בים
    • "קיים רק מסע אחד פנימה: אל תוך עצמך"
    • "ראי, ראי, הגד נא לי"
    • "שלהי דקייטא קשיא מקייטא" - סוף הקיץ קשה מן הקיץ
    • "תשלים את דמותך" , תשלים עמה - צייר את דיוקן ה 'עצמי' שלך
    • אם ברצונך לפענח את פני השקטים עליך לחפש....לגלות - על ציורי דיוקן עצמי של אסתר ויתקון
    • דיוקן עצמי: מחקר- עצמי ביצירת טקסט ויזואלי ופיענוחו ב 'שרשרת ההתבוננויות'
    • האשה באמנות בינתחומית - הזמנה והצצה
    • הקנקן ומה שיש בו - תסתכל/ האם צריך לשים גבולות לאמנות
    • מ "כן, לא, שחור, לבן" ועד "תחילת נעילה" - גלגולה של תערוכה
    • מה בין יונה הנביא ובין היונה של נוח - עיונים בסיפור יונה במעי הדג בגישה יונגיאנית
    • מה שעומד בין זמן לדיוקן
    • סדנא לדיוקן עצמי - כיצד? מהו התוצר? איזה הקשרים נוספים? - אתם שואלים אני עונה - חלק III
    • סדנא לדיוקן עצמי - למי? למה? איך? איפה? - אתם שואלים אני עונה - חלק I
    • סדנא לדיוקן עצמי - מדוע ציור? מדוע ציור דיוקן עצמי? איך? - אתם שואלים אני עונה - חלק II
    • צייר למופ"ת - החלל העמוק של טד בר
    • ציירים למופ"ת - סדנת דיוקן עצמי
  • אומנות בחינוך
    • "מוזיאונית" - ערכות למידה
    • אמנות וקהילה
    • המרכז הבינתחומי ללימודי אמנות - במכללת גליל מערבי
    • ישיבה תיכונית לאמנויות ומדעים - קריית אתא
    • סדנא בינתחומית - "הכתם הצהוב"
    • תכניות,פרוייקטים, ימי עיון
  • מיזמים
    • הים מצייר לי - פרוייקט ים בחיפה
    • חיפה - ישן עם חדש - חוצות יוצרים
    • כנס יצחק - מפגש יצירה בינלאומי - שותפות 2000 גליל מערבי
    • ספורט-ארט - פרוייקט מכביה באומהה
    • ציור קיר- היכל התרבות בנהרייה
    • קיר ברק
    • ילדי גן עדן - דייטון אוהיו וגליל מערבי
  • כתבו עליי
    • ספר אורחים
  • סדנא לדיוקן עצמי
    • דיוקן עצמי - רשימת מאמרים
    • תיאורי מקרה
      • הדיוקן של רינה
      • המקרה של נועה
      • המקרה של רותי
      • המקרה של שירה
      • תיאורי מקרה בסדנא קבוצתית 1
    • סרטונים - הסברים והדגמות - אתם שואלים אני עונה
    • סרטונים - הסברים והדגמות חיות.
    • תכנית סדנאות, סמינרים והרצאות
    • תערוכת ציורי דיוקן עצמי - משתתפי הסדנא
  • סטודיו נורית - ארט
    • אירועים
  • שירה
    • ארטפואטיקה - שיח בין שיר וציור
      • שיר וציור מהדהדים זה לזה
    • זמן שירה - קוראת שירה
    • שאון של חול מתקתק בשקט
  • 'בלוגיסטיקה ' - הבלוג שלי
  • צור קשר
  • אוצרת - יוצרת
    • בראשית בר[א]קוד
    • התערוכה: דיוקן - שלי, שלך - והשתקפויות
    • מלון אורחים - פני אדם
    • סלסלה - ותרוממך תכבדך כי תחבקנה - סיגל מאור
    • צפופים לרווחה
  • ארכיון - אלבומים לפי נושאים

בלוגיסטיקה

אנו נדונים להיות חופשיים

קטגוריות בלוג

  • new בחר קטגוריה (0)
  • אמנות (53)
    • מיצב (3)
    • מיצג (15)
    • עבודות סביבתיות (4)
    • שיר וציור (11)
    • שפת הגוף (5)
    • תערוכות (8)
  • כללי (8)
    • אמנות וחינוך (1)
      • ישיבה תיכונית לאמנויות (1)
    • שיר סיפור (1)
    • שירה (5)
    • תכנים אישיים (0)
  • ציור ושיר (5)
  • קול קורא (4)
  • שירה (1)

פרסומים אחרונים בבלוג

  • קיימת או שלא קיימת - שאלתי ואתם עניתם
  • ארבעים שנה אקוט בדור - יומולדת 40 למלחמת יום הכפורים
  • וכפיה תמכו פלך - תערוכה - נורית צדרבוים
  • זה בא וזה הולך - וכלום לא קורא ( או שהכל קורה)
  • לא נגמר לי הסוס - ואיך זה לעזאזל קשור לאמנות ?

לפרסומים קודמים

פרסומים פופולריים

  • מה אמרה השלהבת לברוש?
  • בשעת האפס התאפסתי - והעשן התפוגג.......
  • מראות ומאורות ( החג של החגים 3 - 1997)
  • "השריפה כבר פרצה" - והתמונות שיהיו ביער
  • אדם קם ועם / נורית צדרבוים

לפרסומים קודמים

שפות

  • English English
  • עברית עברית
דף הבית » בלוגים » הבלוג של nuritart

בשעת האפס התאפסתי - והעשן התפוגג.......

נשלח על ידי nuritart ב-א', 17/07/2011 - 15:20
  • אמנות
  • מה שלומי על הגבול
  • מיצג
  • מרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי
  • נורית צדרבוים
  • סביבתי ואני
  • שריפת ציורים

היו שהעזו להתקשר אלי בבוקר יום שישי 8.7.11 ואחרים העזו דווקא לא להתקשר. אלה גם אלה תהו לדעת מה עלה בעניין השריפה. ואני, מה יכולתי לומר להם? חודשיים מתכוננים לשריפה, מתקוממים לשריפה, מדברים עליה והעשן הרי כבר מיתמר לשמים זה זמן רב.

 

הכל כבר קרה.

 

העבודות הועמסו בבוקר יום רביעי והחלו את דרכן למסע – התחיל תהליך הפרידה. מעמיסים עבודה אחר עבודה ואני מצלמת. יצאו את מפתן הסטודיו לדרכן לתיאטרון. הן, התמונות הולכות "לשחק אותה" על בימת הפסטיבל. יצאו למסע שתחילתו ידוע וסופו עדיין לא.

 

מסע והעמסה - נורית צדרבוים - פסטיבל 'מה שלומי על הגבול'

 

מסע העמסה - נורית צדרבוים - פסטיבל 'מה שלומי על הגבול'      מסע והעמסה - נורית צדרבוים - פסטיבל 'מה שלומי על הגבול'      מסע והעמסה - נורית צדרבוים - פסטיבל 'מה שלומי על הגבול'  

 

מסע והעמסה - נורית צדרבוים - פסטיבל 'מה שלומי על הגבול'

 

 

למחרת בבוקר יום חמישי, התחלתי להציב אותן כ"תערוכה" – וכבר אז היה עלי להתמודד עם התסכול הראשון שפגש אותי לא ממש מוכנה. התברר שהפסטיבל הועבר מהיער למתחם הגדול של המתנ"ס מתוך שיקולים של המועצה המקומית (ולאו דווקא בשל עניין השריפה). היה עלי להחליט האם להתעקש על האמת האמנותית שלי, שהרי אני ראיתי בחזוני את התערוכה ביער, ובעיני רוחי העבודות הצמודות לעצים בתוך היער נדמו לתפילת החסידים ביערות פולין ואוקראינה כדרכה של תפילת החסידות שהיא תפילת הנשמה. האם להתעקש על האמירה המקורית שלי? אולי לזרום עם ידידיי, חברי האנסמבל של התיאטרון, שהצלחת הפסטיבל הייתה בנפשם. היה חשוב להם לקיים את האירוע כסוג של תקיעת יתד לאירוע שיהפוך להיות רב שנתי.

 

לא אני אהיה זו שאפוצץ את הפסטיבל, לא אני שלא אתמודד עם בעיות שצצות בשטח בזמן אמת, לא אני היא זו שהולכת עם ראש בקיר, האמת האמנותית שלי, היא שלי, והיא אומרת לי שהמטרה היא להציג את העבודות כשלב ביניים עד לשריפה. בעודי מתחבטת, ומהרהרת ונעה בין כעס לבין רצון למצוא פתרון שיתאים לפחות לערכים האמנותיים שלי (אם לא לאמת), אני שומעת את קולו של פבלו (מנהל התיאטרון) אומר לי "הרי גם ביער ניסית להתאים את עצמך ואת התערוכה לתנאי הסביבה, אז תעשי זאת גם כאן", אמר. ייעץ. שמעתי ממש את האסימון נופל בקול גדול, כמו שגם הרגשתי בחבל ההצלה שהוגש לי. כן, זו הסביבה. תתאימי את עצמך ואת תערוכתך שעם כל הדרה המקומי, היא הרי זמנית.

 

ומה היה לי שם. גדרות, דשא, מדרגות, עצים, גדר חיה צמחיה וקירות של מבנה. ניסיתי. תליתי, קשרתי, מיקמתי – והייתה תערוכה. לא אהבתי את התוצאה. כל עבודה באופן נקודתי נראה מעניינת, זאת אפשר לראות מתוך הצילומים. ברקע היו נופי גבול הצפון, ולי הן נראו כל כך זרות שם, כל כך לא שייכות. ובאופן פרדוכסלי ואירוני עבודות מתוך תערוכת היחיד שלי שנקראה 'סביבתי ואני' יצאו לדרכן האחרונה ו"נשתלו" בסביבה אחרת.

 

 

סביבתי ואני בסביבה חדשה - נורית צדרבוים - פסטיבל 'מה שלומי על הגבול'

 

 

תערוכתי הישנה "סביבתי ואני" ,חשבתי לעצמי, בסביבה חדשה ואיפה ה 'אני'  בכלל שם. התערוכה הייתה שם בקצה המתנ"ס. זרה, מוזרה, והיה נראה לי שהעבודות עצמן היום שם במבוכה. הרחק משם בצד האחר של המתנ"ס התרחש הפסטיבל – אכלו שם, רקדו, צעקו. את מי בכלל עניינו התמונות שהיו שם כנטע זר ומוזר? והתמונות, באופן מקרי ואולי לא אמרו בדרך פיזית כל מה שצריך להיאמר על ענייני גבול. ברקע היה גבול הצפון שנשקף מעליהם ובינותם. הן היו על הגדר, על מעקה על כל דבר פיזי שמסמן גבול, ואף הגדירו את גבולות מתחם הפסטיבל, הן היו על הגבול בקצה. ובכלל, הם פרצו את גבולות 'סביבתי ואני' והלכו לרעות ולהראות בסביבה אחרת. גבולות אמרנו – על זה הרי דברנו.

 

 

תערוכה בסביבה - נורית צדרבוים - פסטיבל מה שלומי על הגבול    סביבתי ואני בסביבה חדשה - נורית צדרבוים - פסטיבל 'מה שלומי על הגבול'   תערוכה בסביבה - נורית צדרבוים - פסטיבל מה שלומי על הגבול

 

תערוכה בסביבה - נורית צדרבוים - פסטיבל מה שלומי על הגבול       תערוכה בסביבה - נורית צדרבוים - פסטיבל מה שלומי על הגבול

 

 

קבוצת ילדים שישבה שם באזור נגשה אלי ופתחה עמי שיחה "מה את שורפת את הציורים"? כן אני אומרת ברכות ובחיוך, כדי לעדן את העניין. "לא נכון, לא יכול להיות. למה? זה הרי אמנות" ואני מחייכת ומקשיבה, עדיין לא משיבה. "ומי צייר את הציורים"? שואל ילד אחד קטן וחמוד. "היא בעצמה" עונה אחר. והקטן לא מרפה "אז למה את שורפת? זה עולה כסף"?. "טיפש, זה היא עשתה, זה לא עולה לה כסף" אומר חברו. "אז מה? שתשים את זה במוזיאון" הם מתווכחים. ואני מחייכת ואומרת לעצמי, במוזיאון אני דווקא מוכנה. ובינתיים הם עוברים לדבר על הפלפון שלי ומתעניינים במחירו ורק הקטן לא נסחף לשיחת החולין החומרנית הזאת וחוזר אלי ושואל "איך יכול להיות שאת שורפת אותם בכיף"? והוא עצוב ודי מוטרד.

 

עכשיו גם אני.

 

השמש קופחת, אני משתזפת בלי לרצות בכך, והציורים סתם תלויים - תחת כל עץ רענן, גדר, מדרגה אבן - בין שמים וארץ. ברגע מסוים החלטתי שהתערוכה שם הסתיימה, ואולי בכלל כל רגע שהייתה שם זה היה יותר מדי. "אני מפרקת" אמרתי לעצמי, ומחשבותיי נושאות אותי הלאה. אני לוקחת את העגלה המיוחדת שהכינו עבורי, על מנת להעביר עבודה עבודה אל מוקד השריפה, וכבר עכשיו אני מעבירה את הציורים לאזור ההוא. אני אציב אותן אחת ליד השנייה לאורך הגדר, כמו בתערוכות בשוקי איכרים, כך הם ימשיכו את המסע שלהם. על העגלה אשים מדי פעם מספר ציורים, אסיע את העגלה הציורית בתוך ההמולה של הפסטיבל, עד לגדר שליד מקום השריפה. שם תתקיים שוב תערוכת ביניים קטנה ומשם קצרה הדרך למדורה.

 

מדורה, שברגעים אלה אני כבר מפקפקת אם לקיים אותה שם. כך.

 

בינתיים ההובלה של הציורים בתוך הפסטיבל, בין האנשים, בין השולחן הארוך, ובין השחקנים יהיה גם הוא חלק מהמיצג. התחלתי מפרקת את הציורים במרץ רב, מורידה אותם מהגדרות, מהשיחים מהעצים עורמת אותן לערימה, מגייסת מספר סטודנטים והמסע ממשיך. המסכנות, ידעו כמה רגעי מנוחה וחשיפה ושוב הן נערמות זו על גבי זו, מועמסות על עגלה מהסרטים וחוצות את סמבטיון האנשים והשחקנים עד לגדר שליד מוקד השריפה המיועד.

 

 

תערוכה בהובלה - נורית צדרבוים - פסטיבל מה שלומי על הגבול

 

 

והרי בגבולות עסקינן, והרי זה פסטיבל 'מה שלומי על הגבול' – אז הנה למדתי שאין גבולות. התחילה תערוכה שפרצה את גבולות הגלריה הסגורה, הוצגה בטבע בסביבה שאליה היה עליה להתאים את עצמה, ועתה בתוך זמן התערוכה המוגדר היא כבר מתקפלת ועוברת למקום תצוגה אחר, על הגדר. והרי גדר זה גבול. והתערוכה שלי "עוברת כל גבול".

 

שם היא תוצג בתוך כל הפסטיבל ההומה, אפשר יהיה לראות אותה ורצוי טוב טוב משום שזו לה הפעם האחרונה.

 

וקולות השיח שהיה לי עם הילדים מהדהד במוחי. ולפתע אני מבינה שכאן זה לא המקום הנכון לבצע את השריפה. לפתע אני קולטת שיש כאן המוני ילדים גדולים וקטנים, ואני מבינה שילדים לא יבינו זאת. ילדים לא יבינו את הפילוסופיה שמאחורי זה. הרי מבוגרים רבים כל כך לא הבינו, אבל להם יכולתי להסביר. אבל מה אומר לילדים האלה? איך אסביר להם מדוע אני שורפת יצירות אמנות? לא הם לא יבינו, הם לא יוכלו להבין מה המבוגרים האלה עושים, זה אפילו עלול להיות טראומטי, לא חינוכי, בלתי מוסבר.

 

באחת, אני מקבלת החלטה. לא כאן. לא הערב.

 

אני ניגשת לחבריי, מארגני הפסטיבל. משתפת אותם במחשבתי שכבר התקבעה נחרצות ומיד מציעה חלופה. לא אינני נסוגה, אינני מוותרת על טקס השריפה. אבל לא כאן, לא בין הקהל הזה. כך קבענו שאת טקס השריפה נבצע באופן יותר אינטימי יחד עם האנסמבל של התיאטרון.

 

ילדים מהמתנ"ס שהיו עוד בסביבה וגם כמה מהעובדים אמרו לי "למה את שורפת, אם את לא צריכה את העבודות תני אותם לנו, למתנ"ס". אז הבנתי עוד יותר טוב כמה הם לא מבינים את האירוע. לידידיי שהיו שם הסברתי "אני לא שורפת כי אני לא צריכה", ואפילו הרמתי קולי בזעקה ובצעקה. "זה לא שאני לא צריכה אותם ולכן אני שורפת. לא. זה לא בשביל לאוורר את הסטודיו ולעשות מקום. לא שאני מחפשת להפטר מהם". הזכרתי לאנשי המתנ"ס שאפשר לקנות (במחיר סמלי), ובהנחה שהם לא ייקנו. מבחינתי ובשבילי אני צריכה את העבודות האלה בדיוק כדי לשרוף אותם. כדי להיות באקט השריפה, כדי לראות השריפה מתהווה, קיימת, פועלת, יוצרת. אני צריכה, חייבת לראות מה קורה לעבודות בזמן השריפה ואחר כך אני רוצה עוד להראות מה קרה להן אחרי שהן בעצם כבר נשרפו.

 

שוב דחקנו את גבולות הפסטיבל, את גבולות היצירה, עסקנו בגבולות הטעם הטוב, חרגנו מגבול ההגדרות של הפסטיבל – הרחבנו אותו.

 

 

תערוכה בהובלה - נורית צדרבוים - פסטיבל מה שלומי על הגבול

 

אז בשעת האפס התאפסתי. כיוונתי מחדש את שעון החול שלי ועכשיו אני סופרת מחדש את הזמן.

 

©  כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

  • הבלוג של nuritart
  • Share

הסיפור מדהים, מותח, מטורף לא

הוגש ע"י אסתר ויתקון (לא נבדק) ב־ב', 18/07/2011 - 20:12.

הסיפור מדהים, מותח, מטורף לא מעט, אפילו טראגי. נורית, הקימי מוזאון
והציגי בו את יצירותיך העזות. אל תשרפי!

  • השב

אסתר יקירתי, מוזר, רק היום

הוגש ע"י nuritart ב־ב', 28/11/2011 - 13:58.

אסתר יקירתי,
מוזר, רק היום ראיתי את תגובתך זו. נדמה לי שדברנו על כך ועניתי לך במקום אחר.

  • השב

אסתר יקירתי, מוזר, רק היום

הוגש ע"י nuritart ב־ב', 28/11/2011 - 13:57.

אסתר יקירתי,
מוזר, רק היום ראיתי את תגובתך זו. נדמה לי שדברנו על כך ועניתי לך במקום אחר.

  • השב

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
  • כתובות דפי אינטרנט וכתובות דוא"ל הופכות אוטומטית לקישורים.
  • תגיות HTML מותרות: <a> <em> <strong> <cite> <code> <ul> <ol> <li> <dl> <dt> <dd>
  • מעבר שורות ופסקאות מתבצע אוטומטית.

מידע נוסף על אפשרויות מבנה קלט

Image CAPTCHA
Enter the characters shown in the image.

האתר נבנה על ידי שיווק יצירתי - ניהול ושיווק אתרי אינטרנט
כל הזכויות שמורות  © 2010

[Jump to Top] [Jump to Main Content]