[Skip Header and Navigation] [Jump to Main Content]

תפריט ראשי

  • דף הבית
    • חדשות האתר
  • מפת האתר
  • אודות
    • ביוגרפיה - במילים ותמונות
  • תערוכות
    • אהל שרה - לעת בלותי הייתה לי עדנה/ 2006
    • אוסף עבודות מתוך תערוכות קבוצתיות
    • הוואדי - וואדי סאליב
    • קו אדום , קו ירוק - 1994
    • תחילת נעילה - 1994, 2011
    • "....וכפיה תמכו פלך...."
    • אבן מה עשו הבונים - 1996
    • אבן על בד - 1998
    • בחפץ עשתה כפיה - 1992
    • כן, לא, שחור, לבן - 1990
    • כתב תפר - רטרוספקטיבה אמצע הדרך - 2017
      • כתב תפר - אירועים בתערוכה
      • כתב תפר - תמונות בתערוכה
    • מיצר - מיצב מצוייר - 1994
    • סביבתי ואני - 1987
    • סביבתי ואני 2011 - פסטיבל מה שלומי על הגבול
    • פסטביל החג של החגים - בוואדי ניסנאס בחיפה
      • הפרש הכחול - 1988
      • כלה (קאלה) מתכלה - 2001
      • לפתוח בית - 1999
      • מלכת הלבבות בבית של עמי ותמי - 2000
      • מראות בוואדי - 1996
      • מראות ומאורות - 1997
      • סוס עץ או שורשי הצורה האמנותית - 1998
    • שאון של חול מתקתק בשקט
    • שפת הגוף - תערוכה במרחב הוירטואלי
    • תוסס בגוון ספרדי - יקב ראשל"צ - 1994
  • אוסף עבודות
    • דיוקן ואגם - ספר אובייקט - 2003 - 2010
    • דמויות - שפת הגוף
    • טבע דומם בסטודיו
    • לבן על לבן
    • פסל וקול תמונה
    • ריקמה אנושית - דיוקן ספר אובייקט - 2010 -2011
    • רישומים - אוסף
    • שורשים
    • תחריט - אוסף
  • גלריית אמנות
    • ".... וכפיה תמכו פלך...." - תצוגה בגלריה
    • "אהל שרה - לעת בלותי הייתה לי עדנה" - 2005
    • דיוקן עצמי - 2004 - 2006
      • ספר אובייקט - משירת האגם הגווע - דיוקן ואגם
    • דמויות - מתוך אוסף עבודות
    • הים מצייר לי - פרוייקט ים בחיפה - חוף דדו 1996
    • השורש - מתוך אוסף עבודות
    • טבע דומם - מתוך אוסף עבודות
    • מיצב - תחילת נעילה
    • ספר אובייקט - תחילת נעילה
    • פסטיבל החג של החגים בוואדי ניס נאס
      • הפרש הכחול
      • כלה(קאלה) מתכלה
      • לפתוח בית
      • מלכת הלבבות בבית של עמי ותמי
      • מראות בוואדי - 1
      • מראות בוואדי - 2
      • מראות ומאורות
      • סוס עץ או שורשי הצורה האמנותית
    • פסל וקול תמונה - מתוך אוסף עבודות
    • ריקמה אנושית - דיוקן ספר אובייקט - 2010
    • תערוכות יחיד
      • אבן מה עשו הבונים - 1996
      • אבן על בד - 1998
      • בחפץ עשתה כפיה - 1992
      • כן,לא, שחור, לבן - 1990
      • מיצר - מיצב מצוייר - 1994
      • סביבתי ואני - 1987
  • גלריית צילום
    • התערוכה 'סביבתי ואני' - המסע והסביבה החדשה
  • גלריית וידאו
    • אהל שרה - 2006
    • הים מצייר לי - 1995
    • המיצב - תחילת נעילה
    • זיכרונות ילדות - שיר וציור
    • כלה (קאלה) מתכלה
    • מיצר - מיצב מצוייר
    • מראות בוואדי - 1996
    • סדנת ציור דיוקן עצמי
    • סוגרים בית - פותחים חלון
    • פסל וקול תמונע
    • תחילת נעילה - 1994
  • מחקר
    • The Book Object - Out of the Research
    • ציורי דיוקן עצמי - מתוך המחקר
    • ציטוט קטעים מתוך המחקר
    • תקציר תיאורי מקרה ומחקר
    • תקצירי כנסים
  • מאמרים - קישורים וכותרות
  • מאמרים
    • "את לא מעתיקה את הטבע, את יוצרת טבע חדש" - ר' בסדנא לדיוקן עצמי
    • "בחפץ עשתה כפיה" - תערוכה
    • "בציירו את עצמו הוא מעניק לעצמו צורה" - הזעקה למשמעות
    • "הזמן הוא נהר ללא גדות" - על נהר, זמן, שעון ועל טקסטים משוחחים
    • "הייתי רוצה שחיי יהיו יצירת אמנות" - יצירת הדיוקן של ה'עצמי' במחקר פרשני מבוסס אמנות
    • "הים מצייר לי" - אמנים מציירים בים
    • "קיים רק מסע אחד פנימה: אל תוך עצמך"
    • "ראי, ראי, הגד נא לי"
    • "שלהי דקייטא קשיא מקייטא" - סוף הקיץ קשה מן הקיץ
    • "תשלים את דמותך" , תשלים עמה - צייר את דיוקן ה 'עצמי' שלך
    • אם ברצונך לפענח את פני השקטים עליך לחפש....לגלות - על ציורי דיוקן עצמי של אסתר ויתקון
    • דיוקן עצמי: מחקר- עצמי ביצירת טקסט ויזואלי ופיענוחו ב 'שרשרת ההתבוננויות'
    • האשה באמנות בינתחומית - הזמנה והצצה
    • הקנקן ומה שיש בו - תסתכל/ האם צריך לשים גבולות לאמנות
    • מ "כן, לא, שחור, לבן" ועד "תחילת נעילה" - גלגולה של תערוכה
    • מה בין יונה הנביא ובין היונה של נוח - עיונים בסיפור יונה במעי הדג בגישה יונגיאנית
    • מה שעומד בין זמן לדיוקן
    • סדנא לדיוקן עצמי - כיצד? מהו התוצר? איזה הקשרים נוספים? - אתם שואלים אני עונה - חלק III
    • סדנא לדיוקן עצמי - למי? למה? איך? איפה? - אתם שואלים אני עונה - חלק I
    • סדנא לדיוקן עצמי - מדוע ציור? מדוע ציור דיוקן עצמי? איך? - אתם שואלים אני עונה - חלק II
    • צייר למופ"ת - החלל העמוק של טד בר
    • ציירים למופ"ת - סדנת דיוקן עצמי
  • אומנות בחינוך
    • "מוזיאונית" - ערכות למידה
    • אמנות וקהילה
    • המרכז הבינתחומי ללימודי אמנות - במכללת גליל מערבי
    • ישיבה תיכונית לאמנויות ומדעים - קריית אתא
    • סדנא בינתחומית - "הכתם הצהוב"
    • תכניות,פרוייקטים, ימי עיון
  • מיזמים
    • הים מצייר לי - פרוייקט ים בחיפה
    • חיפה - ישן עם חדש - חוצות יוצרים
    • כנס יצחק - מפגש יצירה בינלאומי - שותפות 2000 גליל מערבי
    • ספורט-ארט - פרוייקט מכביה באומהה
    • ציור קיר- היכל התרבות בנהרייה
    • קיר ברק
    • ילדי גן עדן - דייטון אוהיו וגליל מערבי
  • כתבו עליי
    • ספר אורחים
  • סדנא לדיוקן עצמי
    • דיוקן עצמי - רשימת מאמרים
    • תיאורי מקרה
      • הדיוקן של רינה
      • המקרה של נועה
      • המקרה של רותי
      • המקרה של שירה
      • תיאורי מקרה בסדנא קבוצתית 1
    • סרטונים - הסברים והדגמות - אתם שואלים אני עונה
    • סרטונים - הסברים והדגמות חיות.
    • תכנית סדנאות, סמינרים והרצאות
    • תערוכת ציורי דיוקן עצמי - משתתפי הסדנא
  • סטודיו נורית - ארט
    • אירועים
  • שירה
    • ארטפואטיקה - שיח בין שיר וציור
      • שיר וציור מהדהדים זה לזה
    • זמן שירה - קוראת שירה
    • שאון של חול מתקתק בשקט
  • 'בלוגיסטיקה ' - הבלוג שלי
  • צור קשר
  • אוצרת - יוצרת
    • בראשית בר[א]קוד
    • התערוכה: דיוקן - שלי, שלך - והשתקפויות
    • מלון אורחים - פני אדם
    • סלסלה - ותרוממך תכבדך כי תחבקנה - סיגל מאור
    • צפופים לרווחה
  • ארכיון - אלבומים לפי נושאים

בלוגיסטיקה

אנו נדונים להיות חופשיים

קטגוריות בלוג

  • new בחר קטגוריה (0)
  • אמנות (53)
    • מיצב (3)
    • מיצג (15)
    • עבודות סביבתיות (4)
    • שיר וציור (11)
    • שפת הגוף (5)
    • תערוכות (8)
  • כללי (8)
    • אמנות וחינוך (1)
      • ישיבה תיכונית לאמנויות (1)
    • שיר סיפור (1)
    • שירה (5)
    • תכנים אישיים (0)
  • ציור ושיר (5)
  • קול קורא (4)
  • שירה (1)

פרסומים אחרונים בבלוג

  • קיימת או שלא קיימת - שאלתי ואתם עניתם
  • ארבעים שנה אקוט בדור - יומולדת 40 למלחמת יום הכפורים
  • וכפיה תמכו פלך - תערוכה - נורית צדרבוים
  • זה בא וזה הולך - וכלום לא קורא ( או שהכל קורה)
  • לא נגמר לי הסוס - ואיך זה לעזאזל קשור לאמנות ?

לפרסומים קודמים

פרסומים פופולריים

  • הי קטיושקה - זה כבר לא שיר
  • "נשים האבניות הן נשים אבניות בגלל אילוצי זמן ומקום" - אמרה לי נ'
  • מה בין 'אהל שרה' ובין 'דיוקן עצמי'
  • השדה שאיבד שכונה
  • "למה בדיוק עכשיו" ? - הם שואלים אותי

לפרסומים קודמים

שפות

  • English English
  • עברית עברית
דף הבית » בלוגים » הבלוג של nuritart

זה בא וזה הולך - וכלום לא קורא ( או שהכל קורה)

נשלח על ידי nuritart ב-ד', 04/12/2013 - 22:27
  • אלימות ואמנות
  • אמנות
  • אמנים נגד אלימות,
  • בית שאגאל
  • נורית ארט
  • נורית צדרבוים
  • תערוכה

הן שבו הביתה – ומדוע אני לא שמחה – כך אני כותבת ברשומה בבלוג שלי 'לאן הדרך הולכת' – ב'קפה דה מרקר' ושם אני מתלוננת על כך שהיצירות שלי שיצאו לאיזו דרך - יצאו וחזרו. מי שרוצה לדעת למה אני לא שמחה מוזמן ללחוץ על הקישור כאן למעלה, והוא כבר בתוך עובי הקורה של הרשימה כדי לדעת מה קרה.

 

ועוד אלה חוזרות ממסען, אחר שהייה ארוכה בתערוכות שונות ברחבי הארץ, ועל כך אפשר לקרוא ברשומה שלי 'אז מה קורה? – זה מה קורה?, עוד אלה חוזרות ובעודי מארגנת אותן בארכיון שלי בסדר מופתי כבר יוצאות אחרות לסייר בעולם הרחב.

איזה עולם רחב?

 

בסך הכול ארץ ישראל הקטנה, ועוד יותר בסך הכול, בחיפה הקטנה בבית האמנים הקטן, ע"ש שאגאל – בתערוכה הבינונית ומטה - 'אמנים נגד אלימות'. כן וגם היצירה הזאת כבר למודת מסעות. כבר "חרשה" את הארץ והוצגה בכבוד בגלריית המגדל בנהרייה, וחזרה אחר כבוד היישר לסטודיו שלי ארוזה ומחכה.

 

עוד אלה חוזרות זו יוצאת. ממש מפעל. ואני אומרת ואני צוחקת. כי עכשיו כבר כולם יודעים שאני אכן רוצה ליצור אותן, אומרת שם (ביצירה גופא) את מה שיש לי לומר על העולם, על החיים, על האדם, עלי. מסיימת. ורוצה לשלח אותן לחופשי.

 

ומי שכבר מכיר אורחותיי ומכיר וגם מכיר את אמירותיי יודע שאני כבר מזמן הכרזתי שאני עובדת אצל היצירות שלי. מרגע שהפחתי בחומר רוח חיים, מרגע שהיצירה קמה ונהייתה, קורה מה שנקרא 'הגולם קם על יוצרו'. ואני הופכת להיות הפועלת, ולפעמים השפחה החרופה של יצירותיי.

אני שומעת היטב מתי הן לוחשות בצעקה שהן צריכות לצאת. ואני כמו כל מטפל ועובד מסור יודעת שהגיעה שעתן. מה שאומר שאם יש נושא שהן עוסקות בו, מדברות בו ועליו, עליהם להיות בשיח הזה. עליהם להתייצב. כלומר, עלי להציב/ג אותן.

 

וכמו כל עובד מסור ונאמן  גם לי יש לבטים, היסוסים, תהיות.

 

מה בכל מקום אני מסכימה להציג?


מה עם כל קבוצת אמנים אני מסכימה להשתתף?


מה לא חשוב איפה התערוכה?


האם הגלריה חשובה ומכובדת?


האם הדיירים (ציירים) הם אלה שבקבוצתם אני רוצה להימנות?


וכמו שהשאלות מגיחות ובאות, והן באות. כך הן גם נעלמות.

 

כי אחת היא לי. לא חשוב.


אלה הם שיקולי אגו שלי, של נורית האמנית. והיצירות שלי לא מתעניינות באגו, ולא בפלצנות, ולא בכבוד כזה או אחר.


כן, הן רוצות כבוד. אבל קודם הן רוצות לעבוד.


ולכן, אחת היא לי, כמו שאמרתי. כשיש נושא ויש לי עבודה שמדברת בו, עליה להיות מוצגת. ואני אקח אותה במלוא הדרה וכבודתה, ואני אשלם גם דמי השתתפות בתערוכה, ואני אציב אותה ואתלה אותה באופן המכובד ביותר, בתערוכה וכל  מה שחשוב לי שהיא תהיה נוכחת משום שיש לה אמירה, משום שהיא נוצרה כדי להיות, משום שהיא חלק מתרבות מתפתחת, היא לא נולדה כדי לשתוק. היא גם לא נולדה כדי שיקרה נס כלשהו ומישהו יגלה אותה. היא נולדה (באשמתי) ועכשיו אני "צריכה לשלם את המחיר" ולדאוג לה. אין חוכמות. כך אני יודעת. ולכן, היא תוצג וכל השאר לא משנה, לפחות לא מבחינה מעשית.

 

וכך, עמדתי היום, יום אחרי שהחזרתי כבודת עבודות שלמה מחמש תערוכות, והוצאתי שוב את זו. כמו בית חרושת, סחורה יוצאת סחורה נכנסת (אבל כלום מעבר לזה לא קורה). סייעתי בעיצובה ובתלייתה ובעיקר צילמתי.

 

ובעת שצילמתי כבר חשבתי על הסרטון שעוד היום אעשה. ועוד חשבתי שאין רגע שאני לא יוצרת בו. עמדתי ליד אלי אב הבית של בית האמנים, הגשתי לו את חלקי היצירה, ובינתיים כבר צילמתי אותו בזוויות שונות, וידעתי שאני עכשיו ממשיכה ליצור. ובינתיים התבוננתי בבאים והולכים ביצירות שמתווספות לתערוכה, בעמלנות של התולים והמסירים, חשבתי הרבה על מה שקורה שם. תהיתי והרהרתי, ואת מה שעבר לי בראש אז, שם אתאר בפעם אחרת.

 

אז למה קראתי לרשימתי זו 'זה בא וזה הולך – וכלום לא קורה וכו'. זה בא וזה הולך, זה כבר מובן. ומה ביחס לקורה או לא קורה. זאת עלי להסביר. שלא יעלה חלילה מי על דעתי שאני כאן מתבכיינת כל כך שהעבודות חוזרות. נכון שיש כאן מן תנועה של הלוך וחזור, סוג של העלאת גרא. התמונות לא יוצאות מכאן וממשיכות הלאה לחייהן, את חייהן. אבל מספיק שנים אני בעולם הזה, ובעולם האמנות כדי לדעת שזה דרכו של עולם זה. אלה הם חיי האמנים והאמנות ואני אינני בוכה, אלא מוצאת פשוט נושא עסיסי לכתוב עליו. וזה לא שכלום לא קורה, כי כלום זה גם הכול. הכול קורה. היצירות יצאו, הפגינו נוכחות, עשו V  לעצמן וגם ברזומה שלי, עוד אנשים ראו אותן, עוד אנשים שזפו בן עיניהן, עוד אנשים דברו עליהן, ובינתיים גם חשפתי אותן ברשת. זה אומר שיש דברים שכן קורים, ואני אינני מזלזלת בהם.

 

אז כמעט כמו קהלת אני יכולה לומר ו"ובא השמש וזרח השמש ועולם כמנהגו נוהג" ובאו עבודות והלכו והכול חזר על ואל מקומו בשלום.

 

ובינתיים היצירה שלי תלויה על הקיר פוערת פיות וצועקת בקול צעקה גדולה, וקושרת בין היום שנקבע 'לאלימות נגד נשים' שהיה בשבוע שעבר, ובין צעקת האמנים נגד אלימות בכלל, ומרמזת גם 'להדרת נשים' שהרי אני קוראת לעבודה 'כל באשה ער בה". ומשתמשת בקולי שלי כדי לצאת נגד הדרת נשים.

 

להלן הסרטון שמתאר את תהליך תליית היצירה – תהליך שאני קוראת לו 'מהחלקים אל השלם' ביצירה ששמה 'ק(כל)ול באשה ער בה'. בתערוכה 'אמנים נגד אלימות'. חנוכה, 2013. בית האמנים ע"ש שאגאל.

 

© כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

 

 

      

 

 

  • הבלוג של nuritart
  • Share

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
  • כתובות דפי אינטרנט וכתובות דוא"ל הופכות אוטומטית לקישורים.
  • תגיות HTML מותרות: <a> <em> <strong> <cite> <code> <ul> <ol> <li> <dl> <dt> <dd>
  • מעבר שורות ופסקאות מתבצע אוטומטית.

מידע נוסף על אפשרויות מבנה קלט

Image CAPTCHA
Enter the characters shown in the image.

האתר נבנה על ידי שיווק יצירתי - ניהול ושיווק אתרי אינטרנט
כל הזכויות שמורות  © 2010

[Jump to Top] [Jump to Main Content]