"....כשלג ילבינו..." - כמה לבן יכול להיות לבן?"

בתחילת שנות ה- 80 הוזמנתי להשתתף בתערוכה קבוצתית שאותה אצר האמן גרשון קניספל. נושא התערוכה היה 'לבן על לבן'.

הייתי אז בתחילת דרכי כיוצרת, וכל ענייני באותם ימים היה הצבע. בביקורת עבודות באחד משיעורי אמנות, אמר מורי דאז, כשראה את עבודותי - 'שמחת הצבע'. נראה היה אז כאילו גיליתי את עולם הצבע ונתתי לו להגיח אלי מכל מקום אפשרי : מהמכחול, מהשפופרת, מהבד, ונראה היה שגם מתוך נשמתי פנימה.

והנה אני מוזמנת להשתתף בתערוכה -  'לבן על לבן'.

איך אפשר לבטא מקסימום מחשבות- רגשות-רעיונות, במינימום אמצעים?

האמנם מינימום?

רק לבן?

ואיך לבן יכול להיות על לבן?

ומה אפשר לשעות עם צבע שהוא לא צבע?

סביר להניח שאינני הראשונה ששאלה שאלות אלה. אך משאלה הגיחו אלי לראשונה, היו הן בבחינות סוג חדש ואחר של התמודדות. המענה עליהן היה מאתגר. מה שאומר, להניח את 'שמחת הצבע' שלא ידעה אז גבולות. אולי לצנן משהו את אותה שמחה ולשים לה קצת גבולות. אולי לסנן את הצבע, אולי לעדן. אולי לבדוק איך אני יכולה להרגיש עם ולהיות בלי.

הקריאה ל'לבן על לבן' הייתה עבורי סוג של 'קריאה לסדר'. כך תרגמתי זאת ביני לביני.

ועכשיו, איך אני מצליחה לרסן את התאוה להגיד הרבה, אל תוך מסגרת שאומרת לי רק 'לבן על לבן'.

כך גיליתי שהלבן יכול להיות הרבה, ושונה, ויותר, ועם כל זאת להישאר לבן.

לבן יכול להיות מגוון.

בחרתי לתת לו מופעים שונים באמצעות חומרים שונים, מרקמים שונים. הוספתי לו גיוונונים באמצעות נגיעות קלות של צבע אחר, שמיד נבלע אל תוך הלבן, ויצר סוג אחר של לבן, חד פעמי. לפעמים עמוק, לפעמים שקוף. לפעמים היה זה לבן צח ולפעמים קצת מלוכלך - עם הזמן נראה היה שהעמדתי את הלבן במבחן , לא פחות מאשר את עצמי.

כך בחרתי, למשל, לעבוד על סדין. עליו ציירתי בצבע לבן מגוון וכאשר רציתי להדגיש  את מעמדו העליון והייחודי בסצינה הנוכחית, סימנתי כמה קווים דווקא בשחור. שהרי רק נוכחותו של השחור היא זו שעושה את הלבן ללבן. שהרי לא נוכל לדעת על קיומו של האור לולא היה לנו חושך שמסמן אותו.

בסדין קרעתי כמה קרעים מכוונים ואלה צירפו לעבודה את לובנו של הקיר שבצבץ מתוכם. המרקם של הקיר היה כבר לבן אחר. ואילו האור ששיחק בין בד הסדין ובין הקרע שחשף את הקיר יצר צללית. גם היא הייתה לבנה, אבל לבנה קצת יותר כהה. כך גיליתי שלבן יכול להיות גם בהיר וגם כהה - ועדיין להישאר לבן.

בעבודות אחרות יצרתי תבליט, ושם האור שנפל בין הבקעים והשקעים הוא זה שקבע את הטונים השונים של הלבן. כך הוספתי חומרים מחומרים שונים "אם אי אפשר להוסיף צבע" אמרתי לעצמי "אוסיף חומר". וכך נוצרו לי מצבים שונים של 'לבן על לבן'. כל מרקם שנולד מהחומר שצורף קבע את הטון ומנעד הלבנים התרחב.

ומה לכל זה (שהיה בשנות ה-80) ובין ימינו אלה?

נזכרתי בלבנים האלה, שלימדו אותי לסנן, לנקות, לבאר ( רק התחילו ללמד אותי - משם עוד הייתה ארוכה הדרך ועודנה נמשכת) - בימים אלה שבתרבותנו מצויינים כימים של חשבון נפש, ובאווירת יום הכיפורים וימי הסליחות שבהם נאמר המשפט "חטאיך כשלג ילבינו". וכך בהקשר לאמנותי - אמונתי חשבתי שנכון לאותו זמן אם חטאי היה הגזמה ב 'שמחת הצבע' אז הרי שזו כלל לא הושבתה אלא הלבינה כשלג והותקה להיות 'שמחת הלבן' - אז למדתי

ש'המעט הוא הרבה'.

ועוד נזכרתי בעבודות אלה, ובסדין שעליו ציירתי כשראיתי נשים צועדות בערב יום הכיפורים לבית הכנסת בלבוש לבן, ומשם נדדה מחשבתי לבגדי הלבן של חג השבועות, וגם של המחוללת בט"ו באב, ושל הכלה ביום חופתה וחשבתי אכן כן, 'לבן על לבן'.

© כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים