קול קורא - דיוקן אחד ליום - ואתם אומרים (1)

אני מתבונן על התמונה ושואל את עצמי, מה יש לך לומר לי היום גברתי הנכבדה.
והיא משיבה לי. " את שיש לי לומר אני שומרת לעצמי, לא כל מה שעל ליבי אני יכולה לשתף, באופן כללי אני לא מתלוננת, אומרת תודה על מה שיש, כל עוד אני ובני ביתי בריאים אני מודה לבורא עולם ישתבח שמו, כמה שאני אוהבת את בורא עולם, בשבילי הוא ההגה לחיים, אני לא זזה מטר בלעדיו, אני חשה שהוא מלווה אותי בכל נשימה, בכל מחשבה, אני יודעת שהוא כאן לצידי, וזה עושה לי טוב על הלב. זה שאני יושבת כאן ופתאום אני הופכת למודל פנים זה מחמיא לי, אני אישה המודעת לחיצוניות שלי ואני די מרוצה ממה שהגוף שלי קיבל בבריאת עולם. הליפסטיק בסדר, אני מודעת לכך שאני יפה, יופי זה דבר טוב, אך בעבורי הוא לא היה קלף כדי לנצח. ועכשיו בדיוק אני חושבת, רגע מה אני עושה כאן, הבטחתי לילדים שהיום אני מכינה להם את הקובה בסלק שהם כה אוהבים, ופתאום אני הופכת להיות דוגמנית, שיהיה.

דמות האישה החושנית והמהורהרת היא ההשתקפות של האני שלך כגלגול לכחול ולצהוב
והכתם הצהוב הוא העין השלישית

אני חושב על הציירת, על דיוקן האישה החושני והמהורהר, על רק על עצמי לספר ידעתי על ההשתקפות של הראי הפנימי על הצהוב ועל הכחול
ועל הרקע הזה אני מבין מדוע הכתם הצהוב הוא בנקודת העין השלישית .

פנים חתומות שלא מסגירות דבר. היא מתבוננת רחוק, עסוקה במחשבותיה ומתעלמת מהצופה בה. אולי לא מודעת לכך שמסתכלים עליה. הצבע הכחול שולט בדמות - מעורר תחושת קרירות. היא בצל לא נחשפת יותר מידי. היא לא כאן.

נראית לי אשה שנבגדה או ננטשה. יש לה מתח של הבעה קפדנית-חשדנית בצידי הפה. עם זאת היא נראית לא שקועה בדיכאון אלה מעשית, בגישה של "זה מש שיש".
הצד הצהוב-מואר מראה אישה יותר חייובית או אופטימית, שעדיין מאמינה בטוב שבאנשים. הצד הכחול נראה קריר וחשדני יותר - ויותר דומיננטי בציור.
נראית כאישה שיש לה קונפליקט פנימי: לבטוח או לברוח?

קבלת הדין

קבלת הדין.

בעין ימין שלה מתבוננת טיפה בביקורתיות אך גם נכספת למשהו. בעין שמאל מביטה ממקום עגום ויותר "מציאותי", מקבל, שמעצב על פניה את השנים והכאב. הדמות כחולה, עגמומית מהולה באדום במקומות שפצעים עדיין לא הגלידו. כשמביטים על הציור מרחוק הדמות נראית יותר אופטימית מקרוב רואים את הכאב.

תודה רבה לכל המגיבים. יופי של תגובות קבלנו כאן. אנו אוספות כל פירור של מידע ותגובה. תרמתם רבות למחקר. אנו מקוות שתמשיכו לעקוב אחר הדיוקנאות שנפרסם בהמשך.
תודה מנורית והצוות

האישה בכחול
הדבר הראשון שבולט לי לעין זה הצבע הכחול של הדמות הנשית.
הצבע הכחול הזה משדר לי רגיעה, מעמקים של ים.
משיכות מכחול חזקות, נותנות דגש על הבעות הפנים, תווים חדים.
מסביב לדמות הנשית יש כתמי צבע אדום המסמלים בעיניי את אש החיים, החיות הפנימית שהיתה קיימת בדמות אך עתה היא במצב של התבוננות פנימה.
הצבע הכחול והמבט מביעים סוג של תקשורת. תקשורת פנימית של הדמות אל עצמה, ותקשורת החוצה אל העולם הבא לידי ביטוי במבט המופנה חצי קדימה חצי לצד.המבט מביע עצב, ניסיון חיים למוד תלאות, קצת כאב..
הגבות מורמות מעט, כאילו תמהות, שואלות, מופתעות..
אזור הפה נראה חצי מחויך וחצי רציני. השפתיים סגורות.. שומרות משהו בפנים..
יש תחושה שלדמות הזו יש המון מה לומר.. יש שם סוד.. היא תפתיע אותנו ברגע שתספר..
בהצלחה לדמות הכחולה!

המבט של הדמות ממוקד לאינסוף או שאיננו ממוקד ומופנה פנימה לתוך הנפש,
השקט והשלווה בפני הדמות מטעה קצת כי המציאות עומדת לאתגר אותה,
ונראה לי שהיא נכנסת לתקופה יותר סוערת בחייה,
אולי תידרש למאמצים גדולים ממה שהורגלה בהם,
את זה אני מסיק מהסתערות הצבע הכחול על משטח התמונה,
מריחת הצבע בכחולים היא הרבה יותר נמרצת אבל הדיוק נשמר ,
מה שמעיד על אופי הדמות שגם בסערות הנפש תשמור על צלילותה,
פה בקטע הזה עוצרת הדמות לרגע, כדי להחליט על דרכה , ואני רק יכול לנחש מה תחליט,
אבל מעדיף לחכות רגע ולקבל את התשובה מן המוכן,
אם הדמות מייצגת את המין הנשי ,מכאן ניתן רק להעריצה

האישה בכחול
הצבע הכחול בולט בתמונה. צבע כחול של רוגע, תקשורת במבט.
משיכות מכחול חזקות, מבליטות.
מסביב לשיער של הדמות הנשית, יש צבע אדום, סימן לאש החיים, לחיות הפנימית שיש לדמות. הצבע הכחול מנסה להרגיע את הצבעוניות של הדמות.
מבט העיניים פונה חצי קדימה חצי הצידה.. יש בהן עומק, עצב, תובנה, כאב.
השפתיים סגורות אך יש תחושה של חצי חיוך.. כאילו הדמות רוצה להגיד.. אך שותקת.. יודעת אך לא משתפת.. יש לה סוד.. יש לה משהו שיפתיע כשהיא תפתח את הפה..
הגבות קצת מורמות. יש איזה תחושה של סימן שאלה במבט שלה..
הדמות הזו מסקרנת.
הייתי רוצה לשמוע אותה..
בהצלחה אישה כחולה!

המבט של הדמות אם הוא בכלל מפוקס זה לעבר האינסוף, יכול להיות שהדמות חושבת על עתיד, לא בדיוק משהו שצריך לבצע כרגע, מעין הרהורים או שרעפים,
אם המבט אינו מפוקס אז יכול להיות שמחשבותיה נודדות פנימה,
לא נראה לי שהדמות מוטרדת מהמציאות העכשווית, כי פניה נראות שלוות ומעוררות חיבה , לגבי הצבעים יכול להיות שדווקא היא נמצאת בתקופה של אינטנסיביות כי הכחיל שמסתער על שאר הצבעים די גועש ומשיכות המכחול נראות יותר נחרצות, כלומר בתוכה פנימה נראה לי שהדמות עומדת להיות מאותגרת, למרות שבצבעים החמים משיכות המכחול עדינות יותר, בכל מקרה היא על סף החלטה אם להיסחף באתגר,

דיוקן האישה מזכיר לי את פניה של המשוררת יונה וולך ז"ל. מבט נוגה מחד, נחרץ ונחוש מאידך. ויש בו יופי בלכידות המבע. עין ימין מתבוננת במטרה במבט רך ועין שמאל מוארת במבטה ומעבירה נחישות והתמקדות. המבט החצוי הזה ניבט אלי ומשאיר בי געגוע מהורהר.

בשבילי זה דיוקן אנונימי, לא ברור אם דיוקן עצמי של המציירת או דמות שישבה מולה או דמות דמיונית. הרגשות בדיוקן מעורפלים - אין שמחה ואין עצב, אין חיוך מזמין ואין התבוננות פנימית. לדעתי המבט של הדמות בדיוקן הוא מבט של ציפייה ותו לא.

הפנים תופסןת את כל שטח המצע וגורמות לצופה להתמקד בהבעה בלי שום אפשרות
"לברוח" לרקע.
הצבעוניות חזקה ומאד אקספרסיבית.
המבט- מצועף אבל גם ממוקד באיזו שהיא נקודה במרחק.
האף גדול ובולט נותן תחושה של עוצמה לפנים.
השפתיים סגורות ומעט קפוצות- מעבירות לי תחושה של שמירה על סוד, או חוסר רצון לדיבור יתר.

עצוב, תמונה של חשבון נפש.

הדמות כחולה וכן העיניים ולמרות ה"קור של הצבע" העיניים חמות ומביעות החלטה ונחישות.

מבט נוקב,פזילה קלה המוסיפה נופך למבט.
הפה סגור באופן מודגש ,בניגוד לעיניים הפעורות לרווחה.
האף והלחי הגבוהה משדרים "אף למעלה".
יש מצב שתכף יצוץ חיוך קל בזוית הפה .
הייתי עומדת ומסתכלת עליה כי יפה היא בעיני,אח לא הייתי נגשת ופותחת אתה בשיחת סרק.

מבט נוקב,פזילה קלה המוסיפה נופך למבט.
הפה סגור באופן מודגש ,בניגוד לעיניים הפעורות לרווחה.
האף והלחי הגבוהה משדרים "אף למעלה".
יש מצב שתכף יצוץ חיוך קל בזוית הפה .
הייתי עומדת ומסתכלת עליה כי יפה היא בעיני,אח לא הייתי נגשת ופותחת אתה בשיחת סרק.

מבט נוקב,פזילה קלה המוסיפה נופך למבט.
הפה סגור באופן מודגש ,בניגוד לעיניים הפעורות לרווחה.
האף והלחי הגבוהה משדרים "אף למעלה".
יש מצב שתכף יצוץ חיוך קל בזוית הפה .
הייתי עומדת ומסתכלת עליה כי יפה היא בעיני,אח לא הייתי נגשת ופותחת אתה בשיחת סרק.

א. הכחול בהשפעת ד"ר נורית צדרבוים.
ב. הדמות - אשה בת כ-28 שנה.
ג. חתומה על הדיוקן טלי, 9.1.12 .
ד. העיניים: האחת ,הימנית שלה (השמאלית מצד הצופה)חולמנית צופה למרחוק והאחרת - מביטה היישר לעיני העומד מולה פנים אל פנים במבט מתמקד מתגונן מאפיל חודר ואוהב.
ה. אין ריסים.
ו. אף בשרני משהו יצוק ומגשר בין חרי-אף בנחיר השמאלי שלה (ימני של הצופה) הפתוח לקו המיתאר שאיננו מן הנחיר הימני המוסתר שלה אל הלחי ורק קו דק אדום שם בצד הימני שלה במקום בו היה יכול להיות קו עזר להבעת השפתיים...
ז. שפתיים די ארוטיות. הדוקות מבע מן החיוך החבוי בקצה שפתה השמאלית (שלה)...
ח. שיער קצוץ מסודר חלקית משני עברי פניה כולל האדום אדום הזה בשמאלה למעלה ובימינה מתחת לשפתיה ולסנטרה אל עבר אוזניה הנסתרות - - - . . .

השפתיים מעבירות בי הרגשה כי הדמות דרוכה, מחכה, מצפה שיקרה משהו, כך גם הגוון המואר הצהבהב בצד השמאלי, מן תקווה, ציפייה, מבט חודר עמוק, שאולי גם נובע מהכחול המשתלט על הדיוקן.

השפתיים מעבירות בי הרגשה כי הדמות דרוכה, מחכה, מצפה שיקרה משהו, כך גם הגוון המואר הצהבהב בצד השמאלי, מן תקווה, ציפייה, מבט חודר עמוק, שאולי גם נובע מהכחול המשתלט על הדיוקן.

נראה שהבחורה חולה, יש בעבודה תחושה של מניפולציה

מה שמעביר בי הדיוקן הזה הוא:

הבעה עמוקה, מלאה בגעגועים. קצת עצב. ציפייה למישהו שיגיע , שיקרה כבר. .
מבט מרוחק אל עבר העבר הרחוק, המוכר והיפה. , ימים שלא יחזרו ... געגוע כואב.
שפתיים נפוחות מנשיכות מקומיות ברגעים שכאלה של מחשבות אבודות לאחור , השואלות מתי? מתי כבר יגיע ? מתי יחזור , ויחזיר לו במעט את הימים היפים שעברו כבר.ויחזיר לו במעט את התחושה הנפלאה .

שפתיים מכווצות ומובלטות החוצה, במעין 'מנוד ראש פנימי', כמו נותנת האישה שבתמונה (עבורי היא אישה, ממבט ראשון) דעתה אודות אי מה שגורם לה אי נחת; ארשת טירדה.
מבטי עולה שוב אל עיני הדיוקן.
אולי נדמה לי כי יש שם צל, מתחת לעפעף? אולי דמעה?
משיחות הכחול, שביניהן שירטוט השפתיים האדומות וכתמי האור הצהוב בין הגבות ועל עצם הלחי, מעבירות תחושת תנועה מרוסנת, מאופקת, עצורה.
על מה היא חושבת, זו שבתמונה? מה היא שותקת החוצה?

אשה עצובה, רזה מידי. מביטה פנימה והחוצה באותה עת. שפתים שיכולה היתה להיות בהן מלאות (בשורוק) קפוצות ולא מרוצות. כבר לא צעירה - יש לה שקיות מתחת לעיניים שהן מסימני הגיל, העייפות והבריאות הלקויה. נראה שיש לה סיפור חיים קשה.נראת כבת לעדות המזרח.
הצבעים משקפים את הלך הרוח כיון שהכחול שולט והאדם בפינות - נוכח אך דחוק לצד.
****
בהצלחה במחקרכן המעניין.