[Skip Header and Navigation] [Jump to Main Content]

תפריט ראשי

  • דף הבית
    • חדשות האתר
  • מפת האתר
  • אודות
    • ביוגרפיה - במילים ותמונות
  • תערוכות
    • אהל שרה - לעת בלותי הייתה לי עדנה/ 2006
    • אוסף עבודות מתוך תערוכות קבוצתיות
    • הוואדי - וואדי סאליב
    • קו אדום , קו ירוק - 1994
    • תחילת נעילה - 1994, 2011
    • "....וכפיה תמכו פלך...."
    • אבן מה עשו הבונים - 1996
    • אבן על בד - 1998
    • בחפץ עשתה כפיה - 1992
    • כן, לא, שחור, לבן - 1990
    • כתב תפר - רטרוספקטיבה אמצע הדרך - 2017
      • כתב תפר - אירועים בתערוכה
      • כתב תפר - תמונות בתערוכה
    • מיצר - מיצב מצוייר - 1994
    • סביבתי ואני - 1987
    • סביבתי ואני 2011 - פסטיבל מה שלומי על הגבול
    • פסטביל החג של החגים - בוואדי ניסנאס בחיפה
      • הפרש הכחול - 1988
      • כלה (קאלה) מתכלה - 2001
      • לפתוח בית - 1999
      • מלכת הלבבות בבית של עמי ותמי - 2000
      • מראות בוואדי - 1996
      • מראות ומאורות - 1997
      • סוס עץ או שורשי הצורה האמנותית - 1998
    • שאון של חול מתקתק בשקט
    • שפת הגוף - תערוכה במרחב הוירטואלי
    • תוסס בגוון ספרדי - יקב ראשל"צ - 1994
  • אוסף עבודות
    • דיוקן ואגם - ספר אובייקט - 2003 - 2010
    • דמויות - שפת הגוף
    • טבע דומם בסטודיו
    • לבן על לבן
    • פסל וקול תמונה
    • ריקמה אנושית - דיוקן ספר אובייקט - 2010 -2011
    • רישומים - אוסף
    • שורשים
    • תחריט - אוסף
  • גלריית אמנות
    • ".... וכפיה תמכו פלך...." - תצוגה בגלריה
    • "אהל שרה - לעת בלותי הייתה לי עדנה" - 2005
    • דיוקן עצמי - 2004 - 2006
      • ספר אובייקט - משירת האגם הגווע - דיוקן ואגם
    • דמויות - מתוך אוסף עבודות
    • הים מצייר לי - פרוייקט ים בחיפה - חוף דדו 1996
    • השורש - מתוך אוסף עבודות
    • טבע דומם - מתוך אוסף עבודות
    • מיצב - תחילת נעילה
    • ספר אובייקט - תחילת נעילה
    • פסטיבל החג של החגים בוואדי ניס נאס
      • הפרש הכחול
      • כלה(קאלה) מתכלה
      • לפתוח בית
      • מלכת הלבבות בבית של עמי ותמי
      • מראות בוואדי - 1
      • מראות בוואדי - 2
      • מראות ומאורות
      • סוס עץ או שורשי הצורה האמנותית
    • פסל וקול תמונה - מתוך אוסף עבודות
    • ריקמה אנושית - דיוקן ספר אובייקט - 2010
    • תערוכות יחיד
      • אבן מה עשו הבונים - 1996
      • אבן על בד - 1998
      • בחפץ עשתה כפיה - 1992
      • כן,לא, שחור, לבן - 1990
      • מיצר - מיצב מצוייר - 1994
      • סביבתי ואני - 1987
  • גלריית צילום
    • התערוכה 'סביבתי ואני' - המסע והסביבה החדשה
  • גלריית וידאו
    • אהל שרה - 2006
    • הים מצייר לי - 1995
    • המיצב - תחילת נעילה
    • זיכרונות ילדות - שיר וציור
    • כלה (קאלה) מתכלה
    • מיצר - מיצב מצוייר
    • מראות בוואדי - 1996
    • סדנת ציור דיוקן עצמי
    • סוגרים בית - פותחים חלון
    • פסל וקול תמונע
    • תחילת נעילה - 1994
  • מחקר
    • The Book Object - Out of the Research
    • ציורי דיוקן עצמי - מתוך המחקר
    • ציטוט קטעים מתוך המחקר
    • תקציר תיאורי מקרה ומחקר
    • תקצירי כנסים
  • מאמרים - קישורים וכותרות
  • מאמרים
    • "את לא מעתיקה את הטבע, את יוצרת טבע חדש" - ר' בסדנא לדיוקן עצמי
    • "בחפץ עשתה כפיה" - תערוכה
    • "בציירו את עצמו הוא מעניק לעצמו צורה" - הזעקה למשמעות
    • "הזמן הוא נהר ללא גדות" - על נהר, זמן, שעון ועל טקסטים משוחחים
    • "הייתי רוצה שחיי יהיו יצירת אמנות" - יצירת הדיוקן של ה'עצמי' במחקר פרשני מבוסס אמנות
    • "הים מצייר לי" - אמנים מציירים בים
    • "קיים רק מסע אחד פנימה: אל תוך עצמך"
    • "ראי, ראי, הגד נא לי"
    • "שלהי דקייטא קשיא מקייטא" - סוף הקיץ קשה מן הקיץ
    • "תשלים את דמותך" , תשלים עמה - צייר את דיוקן ה 'עצמי' שלך
    • אם ברצונך לפענח את פני השקטים עליך לחפש....לגלות - על ציורי דיוקן עצמי של אסתר ויתקון
    • דיוקן עצמי: מחקר- עצמי ביצירת טקסט ויזואלי ופיענוחו ב 'שרשרת ההתבוננויות'
    • האשה באמנות בינתחומית - הזמנה והצצה
    • הקנקן ומה שיש בו - תסתכל/ האם צריך לשים גבולות לאמנות
    • מ "כן, לא, שחור, לבן" ועד "תחילת נעילה" - גלגולה של תערוכה
    • מה בין יונה הנביא ובין היונה של נוח - עיונים בסיפור יונה במעי הדג בגישה יונגיאנית
    • מה שעומד בין זמן לדיוקן
    • סדנא לדיוקן עצמי - כיצד? מהו התוצר? איזה הקשרים נוספים? - אתם שואלים אני עונה - חלק III
    • סדנא לדיוקן עצמי - למי? למה? איך? איפה? - אתם שואלים אני עונה - חלק I
    • סדנא לדיוקן עצמי - מדוע ציור? מדוע ציור דיוקן עצמי? איך? - אתם שואלים אני עונה - חלק II
    • צייר למופ"ת - החלל העמוק של טד בר
    • ציירים למופ"ת - סדנת דיוקן עצמי
  • אומנות בחינוך
    • "מוזיאונית" - ערכות למידה
    • אמנות וקהילה
    • המרכז הבינתחומי ללימודי אמנות - במכללת גליל מערבי
    • ישיבה תיכונית לאמנויות ומדעים - קריית אתא
    • סדנא בינתחומית - "הכתם הצהוב"
    • תכניות,פרוייקטים, ימי עיון
  • מיזמים
    • הים מצייר לי - פרוייקט ים בחיפה
    • חיפה - ישן עם חדש - חוצות יוצרים
    • כנס יצחק - מפגש יצירה בינלאומי - שותפות 2000 גליל מערבי
    • ספורט-ארט - פרוייקט מכביה באומהה
    • ציור קיר- היכל התרבות בנהרייה
    • קיר ברק
    • ילדי גן עדן - דייטון אוהיו וגליל מערבי
  • כתבו עליי
    • ספר אורחים
  • סדנא לדיוקן עצמי
    • דיוקן עצמי - רשימת מאמרים
    • תיאורי מקרה
      • הדיוקן של רינה
      • המקרה של נועה
      • המקרה של רותי
      • המקרה של שירה
      • תיאורי מקרה בסדנא קבוצתית 1
    • סרטונים - הסברים והדגמות - אתם שואלים אני עונה
    • סרטונים - הסברים והדגמות חיות.
    • תכנית סדנאות, סמינרים והרצאות
    • תערוכת ציורי דיוקן עצמי - משתתפי הסדנא
  • סטודיו נורית - ארט
    • אירועים
  • שירה
    • ארטפואטיקה - שיח בין שיר וציור
      • שיר וציור מהדהדים זה לזה
    • זמן שירה - קוראת שירה
    • שאון של חול מתקתק בשקט
  • 'בלוגיסטיקה ' - הבלוג שלי
  • צור קשר
  • אוצרת - יוצרת
    • בראשית בר[א]קוד
    • התערוכה: דיוקן - שלי, שלך - והשתקפויות
    • מלון אורחים - פני אדם
    • סלסלה - ותרוממך תכבדך כי תחבקנה - סיגל מאור
    • צפופים לרווחה
  • ארכיון - אלבומים לפי נושאים

בלוגיסטיקה

אנו נדונים להיות חופשיים

קטגוריות בלוג

  • new בחר קטגוריה (0)
  • אמנות (53)
    • מיצב (3)
    • מיצג (15)
    • עבודות סביבתיות (4)
    • שיר וציור (11)
    • שפת הגוף (5)
    • תערוכות (8)
  • כללי (8)
    • אמנות וחינוך (1)
      • ישיבה תיכונית לאמנויות (1)
    • שיר סיפור (1)
    • שירה (5)
    • תכנים אישיים (0)
  • ציור ושיר (5)
  • קול קורא (4)
  • שירה (1)

פרסומים אחרונים בבלוג

  • קיימת או שלא קיימת - שאלתי ואתם עניתם
  • ארבעים שנה אקוט בדור - יומולדת 40 למלחמת יום הכפורים
  • וכפיה תמכו פלך - תערוכה - נורית צדרבוים
  • זה בא וזה הולך - וכלום לא קורא ( או שהכל קורה)
  • לא נגמר לי הסוס - ואיך זה לעזאזל קשור לאמנות ?

לפרסומים קודמים

פרסומים פופולריים

  • ואתה יודע - לאהוב כמוך
  • השפה רואה אותך עירומה
  • מן המיצר קראתי - מיצב
  • נשים אבניות משוחחות בכחול וצהוב
  • "שרפות הן הדבר הכי טוב עבור יערות"

לפרסומים קודמים

שפות

  • English English
  • עברית עברית
דף הבית » בלוגים » הבלוג של nuritart

"שריפות הן הדבר הכי טוב עבור יערות" - כך כתבה לי חברתי ל'

נשלח על ידי nuritart ב-ה', 30/06/2011 - 08:09
  • אמנות
  • האש מפצחת תמונות בדממה
  • מה שלומי על הגבול
  • מיצג
  • נורית ארט newsletter
  • נורית ארט newsletter
  • נורית צדרבוים
  • עוף החול
  • פסטיבל
  • שריפה ביער
  • שריפה מבוקרת

"שריפות הן הדבר הכי טוב עבור יערות"– כותבת אלי חברתי המלומדת ל' ומצטטת את דבריו של פרופ' עידו יצחקי מהחוג לביולוגיה אבולוציונית באוניברסיטת חיפה, "והוא לא פירומן" היא מוסיפה ואומרת.

 

רוח קדים אחת הביאה אלי משפטים כמו "לא מבין למה לשרוף, יש לכך קונוטציות רעות מאד וגם מזהם את הסביבה... האש מעוררת יראה היסטורית של גנאי"  כדברי אחד הקוראים, ואלה הצטרפו לדברים שכבר נאמרו קודם לכן ותיארו פעולה זאת כאקט אלים, מזעזע ומחריד.

 

ברוח זו, כמעט ממש נלחמת בי גם חברתי האחרת, גם היא א' (כבר אמרתי שלכולן היום קוראים א'). א' חוקרת ספרות ואמנות שטפה אותי ברותחין וטענה שיש בכך אכזריות, ציטטה ואמרה ש"במקום שבו שורפים ספרים שורפים אנשים", חשבה גם שיש כאן עניין של אקסהיביציוניזם ופרובוקציה – ובכך כבר שייכה עצמה לקבוצה הניצית, שמגנה את התהליך ואת המיצג. ואף הגדילה לטעון ואמרה שמרגע שסיימתי את היצירה, אין לי יותר זכות על יצירותיי, שעתה הן עומדות לעצמן ובזכותם ואני מעמדי הוא ככל צופה אחר – ולכן אין לי זכות להשמידם. לוחמת תרבות אמתית, כך חשבתי לעצמי.

 

אבל הייתה גם רוח גבית. זאת נשבה בעורפי ונשמה אתי לרווחה, כאשר נשלח אלי מאמרו של פרופ' עידו יצחקי ובו הוא אומר בין השאר "שריפת יערות מבוקרת משביחה את החי והצומח בצורה ניכרת בשנים שאחרי כן". שריפת היערות הוא מוסיף ואומר "כאשר הן מתרחשות במתינות לאורך שנים, הן לא בהכרח מזיקות ההיפך הוא הנכון".

 

הנה מצאתי סימוכין ותימוכין לפעולה שעליה אני מצהירה במיצג זה.

 

ולהזכיר.

 

במיצג שלי שלו קראתי "האש מפצחת תמונות בדממה" אני מסבירה שתהליך שריפת התמונות, שנבחרו בקפידה לאחר שקבעתי ש'עבר זמנן', אכן מתאר לכאורה תהליך של התכלות. אך רוצה אני לטעון, כמו גם לבדוק בזמן אמת, כיצד תהליך זה נושא עמו בבסיסו תוך כדי התכלותו גם את בשורת ההתחלה החדשה.  

 

כיצד?

 

טקס השריפה ותהליך השריפה ישמשו במהלך המיצג כסדנת היצירה שלי. כל תמונה תישרף לאט ובנפרד כאשר אני אשב מולה, ייתכן שאבכה את זכרה - כדרך המקוננות שאותן כבר הזכרתי -  אפרד ממנה, אצלם ואקפיא רגעים שלמים תוך כדי תהליך ההתכלות ומתוכו גם. בחזיוני ובדמיוני אני רואה את ההתלכדות של להבות האש עם צבעי הציור, ולכן כל רגע שם הוא כור היתוך, או תהליך אלכימי של התהוות. התהוות היצירה החדשה. הצילומים שיופקו שם בסדנת האש, יהיו הבסיס ליצירותיי החדשות.

 

היצירות החדשות שאמורות לצמוח ולהגיח מתוך תהליך זה יהיו אלה שניזונו ואשר והופקו מהשילוב שנוצר בין האש ובין היצירה שהועלתה לה לעולה.

 

כן, אני רואה את שריפת התמונות כתהליך מבוקר, כשריפה מבוקרת. כך אני משאילה לצורך היצירה והמיצג מצבים מתוך הטבע, ובכך אני רוצה לומר שגם אני חושבת שהשריפה היא לא רק שואה, והרס, וכרמל וחורבן, היא לא רק מילת גנאי היא יכולה להיות "דבר טוב אפילו בשביל יערות" כפי שאומר פרופ' יצחקי. רוצה לומר שצירוף  המילים 'שריפה ביער' לא נושא עמו רק קונוטציות שליליות, וקונוטציות הן רק קונוטציות והם למעשה באחריותו של הצופה. הוא נושא עמו גם דברים אחרים – וכל מה שהוא נושא עמו אם לשלילה ואם לחיוב הוא חלק מהמטען של היצירה- המיצג.

 

 

אופירה אוריאל - עוף החול

צוייר על ידי אופירה אוריאל - 'עוף החול'

 

עוד אוסיף ואומר שתהליך השריפה בעיני במקרה הנדון הוא לא פעולה מטרתית שבה אני זורקת אל האש את המיותר ומכלה אותו. מבחינתי שלה השריפה בזמן אמת הוא מיצג כלומר יצירה בפני עצמה כמו שהוא גם משמש כ'סדנת עבודה' שבה וממנה צומחות היצירות החדשות - כמו עוף החול שקם מהריסותיו.

 

כן,  1000שנים חי העוף וכאשר הוא מרגיש עייף, זקן וחלש הוא משליך את עצמו אל האש ונשרף... ומתוך האפר, מתנער וקם, צומח ועולה עוף חדש, רענן וצעיר – כך במיתולוגיה היוונית. וביהדות, במדרש רבא עוף החול כאחד ממכלול חיות אגדתיות. גם שם היא מתוארת כציפור החיה 1,000 שנה, שורפת את עצמה ושבה ונולדת מחדש. היא סמל לתקווה ולהתחדשות ולהתחלות חדשות.

 

אני מניחה ומבינה שחלק ממניעיי ומכוונותיי נסתרים אפילו ממני. אני בטוחה גם שפסיכולוגים ינסו לפרש זאת בדרכם וימצאו הסברים כאלה ואחרים לפעילות זאת. אני גם מסכימה שכל קונוטציה שעולה מתוך פעילות זו, היא חלק מהפרשנות ומהצדדים הרבים שיש לעבודה זו, ואף חושבת שיש להם מקום.

 

אך יחד עם זאת יכולה אני לקחת אחריות על מה שאני עושה ביודעין, ושם במרחב הזה שבו אני מודעת, אני מסבירה שהעבודות שנבחרו להתפנות ולפנות את מקומן לאחרות, הן בעצם קורבן שאותו אני מקריבה לאלוהי תהליכי היצירה, אך בזמן שהם משמשים קורבן לכאורה, כבר מובטח להם חיי נצח שכן נשמתם מתגלגלת ליצירה החדשה שאמורה להיברא מהם.

 

ולא, אני לא מאנישה את העבודות ולכן גם אינני מענישה אותם.בעבורי הם חומר גלם שנהפך להיות יצירת אמנות שחוזר להיות שוב חומר גלם על מנת לשוב ולהיות שוב יצירת אמנות וכל זאת, הפעם, במקרה המדובר באמצעות ובעזרת האש שעליה כבר הרקליטוס "ניצחונה הוא כיליונה".

 

 

אופירה אוריאל - עוף החול

צוייר על ידי אופירה אוריאל - עוף החול

 

 

רשימה זו פורסמה בבלוג שלי בעיתון המקוון של הגליל המערבי 'דוגרינט'

  • הבלוג של nuritart
  • Share

פרסום תגובה חדשה

ערך מאפיין זה ישאר פרטי ולא יוצג באופן ציבורי.
  • כתובות דפי אינטרנט וכתובות דוא"ל הופכות אוטומטית לקישורים.
  • תגיות HTML מותרות: <a> <em> <strong> <cite> <code> <ul> <ol> <li> <dl> <dt> <dd>
  • מעבר שורות ופסקאות מתבצע אוטומטית.

מידע נוסף על אפשרויות מבנה קלט

Image CAPTCHA
Enter the characters shown in the image.

האתר נבנה על ידי שיווק יצירתי - ניהול ושיווק אתרי אינטרנט
כל הזכויות שמורות  © 2010

[Jump to Top] [Jump to Main Content]