'הי קטיושקה' - זה כבר לא שיר / נורית צדרבוים

פַּעַם קָטְיוּשְׁקָה הָיְתָה שִׁיר שֶׁהוּשַׁר בְּלַהַט וְתֹם נְעוּרִים,

קָטְיוּשְׁקָה  אָז 'רַק יָצְאָה לָשׂוּחַ'.

הַיּוֹם, טִיל מְכוּוַן, מָתוּחַ, רֹאשׁ חֵץ בְּכִּיתָת יוֹרִים.

לֹא עוֹד שֶׁנִּשָּׂא בְּרוּחַ עַרְפִּלֵּי נָּהָר ליַּלְדָּה מַרוּסְיָה,

רק טִיל נִמְהַר, אַכְזָר, גַּם הוּא מֵרוּסְיָה.

לֹא זֶמֶר מוּשָׁר - טִיל חוֹרֵךְ בָּשָׂר,

לֹא נַעֲרָה קוּקוּ וְסָרַפָן - טִיל מְזוּיָין.

כָּךְ הָפַךְ שִׁיר תָּם עַל צַמָּה וְנַעֲרָה

לְטִיל מְפֻטָּם מֵבִיא מִצָּפוֹן רָעָה.

קָטְיוּשָׁה - תְּכֵלֶת עֵינָהּ זָהָב צַמָּתָהּ

נִגְלְתָה בְּיוֹם צָרָה בְּעֶרְוַותָהּ -  טִיל מְזָרֵה אֵימָה.

מִמֻשָּׁא אַהֲבָה הָפְכָה לְטִיל תּוֹעֵבָה,

תְּשׁוּקָה, לְהֶרֶס וְחֻרְבָּן. עַם לְעַם, אָדַם לְאָדָם.

שִׁיר אוֹהֵב, הָפַךְ לְשֵׁם כּוֹאֵב. טִיל – זְאֵב.

פַּעַם, שִׁיר גַּעְגּוּעִים. הַיּוֹם, מַטָּח יְרִי וַהֲרוּגִים.

מִי הֵעֵז לְקַלְקֵל שְׁמָה שֶׁל נַעֲרָה תָּמַהּ

לְטַלְטֵל אוֹתוֹ לִכְלִי הֶרֶס טֵרוֹר וּמִלְחָמָה.

שׁוֹמְעוֹת כְּבָר אָזְנַי אֵיךְ חוָּאן וְאָנִיטָה

יִהְיוּ אוּלַי מַרְגֵּמָה וְרָקֵטָה.

בְּחַדְרִי הָאָטוּם, לֹא שָׁמַעְתִּי כְּלוּם. שֶׁקֶּט, שֶׁקֶּט, שֶׁקֶּט.

לֹא דּוֹלֶקֶת חֲנֻכִּיָּה וּבַחֶדֶר בְּלִּי שָׁאוֹן נְמוגִים יְמֵי הַתֹּם.

צוֹנַחַת דִּמְעָה רוֹתַחַת עַל לְחְיִי כְַּזַּלְזֵל בְּבִכְיִי כִּי מָר

עַל קָטְיוּשְׁקָה שֶׁלִּי שֶׁהֲלָכָה לָשׂוּחַ אֵלֵי חוֹף צָלוּל וְנֶהְדָּר,

שָׁקְעָה בְּמֵי נָהָר, וּבְאֵין מַצִּיל, שָׁבָה אֶל חַיַּי בִּדְּמוּת  טִיל.

שָׁאַלְתִּי בִּמְבוּכָה חָבֵר שֶׁיָּצָא לַמַּעֲרָכָה

עֵינִי אַחַת צוֹחֶקֶת וַאֲחוֹתָהּ בּוֹכָה: "מָה כָּאן הַבְּדִיחָה?"

"תַּסְבִּיר, אֵיךְ קָרָה שֶׁכְּלִי זַיִן

שֶׁנִּרְאָה כְּמוֹ אֵבֶר מִין שֶׁל גֶּבֶר

נוֹשֵׂא בְּגָאוֹן שֵׁם נַעֲרָה טוֹבַת עַיִן וַסֵּבֶר"?

כָּל קַטְיוּשָׁה בְּאֲרְצוֹת הֶחֶבֵר מֵגִדְּרָהּ (תֵּצֵא שֶׁלֹּא נֶאֱמַר מְמִגְדָּרָהּ)

אֵיךְ קָרָה תּוֹהָה אֲנִי לָדַעַת כוֹאֶבֶת שְׁשְׁמָהּ שֶׁל נַעֲרָה אוֹהֶבֶת

מְכַכֵב בִּשְׂדוֹת קֶּטֶל מָּוֶת?

יוֹשֶׁבֶת בּחֶדֶר שֶׁאֶת לִבִּי אָטַם בֵּין אַזְעָקָה לִשְׁרִיקָה.

כּוֹתֶבֶת בְּעֵט לֶּבֶד בְּאוֹתִיּוֹת קִדּוּשׁ אָשַׁם לִירִיקָה

עַל נַעֲרָת הַטִּיל – קָטְיוּשְׁקָה.

כָּל שֶׁהָיָה תָּם לִי וְנִשְׁלָם. הָיָה עָצוּב (הַכְּתָב יָצָא מְגֻשָּׁם).

קַטְיוּשָׁה, שֶׁלִּי שֶׁל פַּעַם, לֹא תֵּצֵא יוֹתֵר לָשׂוּחַ אֶל אֲפַר,

לֹא אֶל חוֹף תָּלוּל וְנֶהְדָּר.

עַכְשָׁו כָּאן יְסֻפַּר, עַל נַעַר שֶׁהָיָה תּוֹתָח וְנִשְׁאַר בָּשָׂר.

חָלְפוּ יְמֵּי הַזֹּהַר עִם שִירֵי תְּנוּעוֹת הַנֹּעַר

לֹא  נָשִׁיר "הוֹ וָנְיָיתִּי וָנְיָיתִּי לָמָּה עָזַבְתָּ אוֹתִי"

לֹא נִרְקֹד בִּמְחוֹל הוֹרָתִי בצַעַד תֵּמַנִי.

צְלִילֵי הֶעָבָר נָמוֹגוּ בֵּין תִּלֵי טִילִים

וְרָקֵטָה שֶׁנוֹרְתָהּ אֶל עִירִי עַל מִפְתָּן בֵּיתִי

נַטְלָה מִבֵּין עֵינַי – קוֹרָה הָיָה נוֹרָא.

טִיל קַטְיוּשָׁה כְּבָר לֹא יִהְיֶה שִׁירִי.

קוֹלִי הֻשְׁפַּל בְּחֶדֶר אָטוּם לַחַשׁ נְמוּךְ רוּחַ וְשָׁר,

קָטְיוּשְׁקָה כְּשֶׁתֵּצְאִי לָשׂוּחַ בֵּין אַגָּס וְתַפּוּחַ,

עַרְפִלִּים יְכַסּוּ אֶת הַנָּהָר.

אַבִּיט עַל כָּל עֶשֶׂב שׁוֹטֶה שֶׁצָמַח עַל עָפָר

גֶּבֶר וְעוֹד גֶּבֶר - נִקְבַּר

קוֹלִי יִגְבַּר לִרְאוֹת אִשָּׁה וְעוֹד אִשָּׁה

וגַּם - אַחַת קַטְיוּשָׁה שְׁמָהּ אוּלַי

דּוֹמַעַת בְּמַבָּט שֶׁל אֵם וְאִשָׁה נְטוּשָׁה.

לֹא תַּשִּׁיר שִׁירַת, נְּעוּרֶיהָ לֹא תֶחְדָּל לְהִתְגַּעְגֵּעַ.

וְאוּלַי אִישׁ וְנַעַר לֹא יְזַמֵּרוּ בְּגִיל נְעוּרִים

"ו....קָטְיוּשְׁקָה אָז יָצְאָה... לָשׂוּחַ"

כִּי פֵּרוּרִים שֶׁל עָפָר, דַּק זִכָּרוֹן שֶׁלֹּא נִשְׁחָק

יְעוֹרֵרוּ טִּיל שֶׁהֵעִיף וְהֵפִּיל אַשְׁלָיָה לְכָל רוּחַ.

© הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

השיר פורסם לראשונה בכתב העת 'בגלל' - גיליון מס' 6 בנושא 'גיבורים וגבורה'

השיר נכתב בחדר האטום במלחמת לבנון השנייה.

הציור הוצג בפסטיבל 'מה שלומי על הגבול' - 'תערוכה על הגדר' בשלומי - במסגרת פעילות משותפת עם 'מרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי'.

צוייר על ידי נורית צדרבוים בשנת 1987 והוצג לראשונה בתערוכת היחיד 'סביבתי ואני' - 1987