"ואז באו השירים לחפש" - הנחיית ערב משוררים - נורית צדרבוים

"....ואז באו השירים לחפש"(רחל מיפו)

מפגשיר – 'התבוננות פנימית' – 18.6.12

"מנחה ועורכת – ד"ר  נורית צדרבוים

"אל יהא האדם רואה את עצמו כדרך  שהוא רואה את עולמו – מבחוץ. אלא , אדרבא, יהא רואה את עולמו כדרך שהוא רואה את עצמו, מבפנים" (בובר).

ובכן, זה מה שאנחנו מנסים הערב לעשות כאן.

בחרתי להתחיל עם ציור דיוקן עצמי של המשוררת לאה גולדברג. בהמשך הערב יובן מדוע בחרתי בציור זה, אך כבר כאן ארמוז שאני רוצה לבסס את הערב על תהליכי התבוננות עצמית של אנשים יוצרים – אמנים, ולהצביע על שתי דרכים של חקר ה 'עצמי' ושל התבוננות עצמית – שירה וציור.

שהרי כבר אמר סימונידס היוני ש"הציור הוא שירה אילמת והשירה היא ציור מדבר".

פרופ' עדה למפרט בעלת שם עולמי בפסיכולוגיה אבולוציונית ומי שפרסמה את הספר 'נפש עירומה' כותבת "הייתי מציבה מן העבר האחר של הר הנפש את האמנים, את הסופרים והמשוררים"  ועוד היא אומרת שם ומסבירה "הם יודעים לדבר בשפתה. הם מבינים את הדקים ברזיה. הם קולעים לדביר סודותיה, הם יודעים אותה לפני ולפנים, והם

עומדים לשירותה".

הזמנתי אתכם למפגש שבו אנחנו בעצם אמורים לחשוף ולספר על שיחות הנפש שמתקיימות בינינו לבין עצמינו. שהרי ממילא שיחות אלה לא נשארות להיות שיח אישי פרטי וחסוי, שכן הן מופיעות ומתפרסמות כשיר, כיצירת אמנות. אבל, יחד עם זאת עלינו לזכור שלא רק שהם נחשפות באמצעות השיר, הן גם בו בזמן חוסות בצלו, שכן שיחות אלה לא נאמרות בשפת יום יום שגורה, אלא בסמלים, במטאפורות ובאמירות שבעת שהן חושפות הן גם מצפינות.

החלטתי, לשלב היום בין שתי דרכים של דבור עם הנפש וחקירתה. האחת במילים, והאחת בציור – אשר כאן במצגת שניהם ממילא כבר הופכים להיות ויזואליים.  לפיכך, אנו במעמד המיוחד הזה כאן, נדמה עצמנו לצופים ב'מעמד הר סיני' שהרי נהיה בבחינת 'רואים את הקולות'.

בכוונתי להציג אמנים שונים שהתבוננו אל נפשם פנימה. לחלקם אקרא כאן בשמם, והם יבואו ויקריאו את שיר הנפש שלהם. אחרים, אעשה להם ולנו חסד ואציג את יצירותיהם. במיוחד אלה, שכבר אינם כאן אתנו, אבל הותירו את רישומם, ואת דיוקנם לעולם. אלה נכנסו לפנתיאון של אמני 'דיוקן עצמי' בהיסטוריה של האמנות, ובכל ציור שלהם שבו הם עומדים מול עצמם ופוגשים את בבועתם במראה, הם למעשה עוסקים בשיח תוך אישי ובחקירת העצמי, כאשר המתווך המאפשר לקיים ולנהל שיח זה היא שפת הציור.

אופי תצוגת החומרים שאצרף כאן יהיו בשלוש וריאציות. חלקו, ציירים קאנונים יודעים, שעליהם אפשר כבר לומר היום שהם בוודאות חקרו את נפשם פנימה ועסקו בשיח אישי. חלקם האחר, יהיו עבודות משל חברים שלנו כאן, ששלחו או ששולחים ידם גם בציור. אלה שלחו לי או ציור דיוקן עצמי, או קולאז' או צילום. קטגוריה נוספת תהיה של ציירי דיוקן עצמי שמשתתפים בסדנאות שלי, ואשר ציוריהם גם הם מביעים דרך של עיבוד, עיסוק, חקירה, עיצוב ושיח עם העצמי הפנימי.

מאחר והייתה לי הזכות לבחור את הנושא לערב זה, ולהנחות אותו, ומאחר והתחום הזה של חקר העצמי הוא תחום שעסקתי בו רבות, ובמיוחד בציור דיוקן עצמי, הרשתי לעצמי לטפטף במשורה ממש, כמה מציוריי שלי כאשר חשתי שהם מתכתבים באופן כל שהוא עם השיר.

במילים אחרות, המצגת מכילה חומרים שעוסקים בנפש ובחקר העצמי, כאשר התכנים המילוליים בה הופקו על ידיכם, ואילו את התכנים הוויזואליים אני צירפתי על מנת ליצור שיח בתוך שיח.

אם כן, יש לנו את השיח של כל משורר עם עצמו, ובנוסף שיח נוסף, שהוא מפגש בין שני טקסטים, הטקסט הוויזואלי (הציור, צילום) והטקסט המילולי הוא השיר.

כדרכם של 'טקסטים משוחחים' אין לא לי ולא לאף אחד אחר מונופול על הפרשנות. כל צופה הוא פרשן ולפיכך הצירוף בין הטקסטים האלה נתון לחוויה ולפרשנות האישית של כל אחד מכם. מבחינתי הצירוף ביניהם הוא אינטואיטיבי מצד אחד, אך בו בזמן הוא גם אמור לשרת את מטרת המפגש של ערב זה, כפי שהצבתי אותו לעצמי,  שהוא דרכים שונות של אמנים ויוצרים שונים לשוחח עם הנפש פנימה.

דבר נוסף, אבקש לעשות בערב זה, ברשותכם.

קראתי בעיון רב את החומרים ששלחתם אלי, ובכל שיר בחרתי כמה מילים, או משפט או צירופים שונים שביטאו בעיני בצורה ממוקדת את השיח וההתבוננות הפנימיים. בכל פעם שאקרא בשמו של אחד מכם לקרוא את שירו אקריא גם את המשפט שבחרתי ואשר בעיני מייצג, נכון למעמד זה, את המשורר ואת שירו.

ומשהסתיימה ההקראה והשיח שהתקיים בינינו בין ובתוך השורות, עם תיבול של מגע אישי של כמה מן הכותבים, נחזור רגע להעיף מבט את חוקרי נפש מובהקים. אלא שליוו אותנו בכל מסע ההקראה שהיה קריאה על ואל הנפש.

אומר לנו פיקאסו ""הציור הוא דרך אחרת לכתוב יומן" , לפיכך אני מביאה לסכום כמה אורחים. הנה אסופה של אמנים שבאמת כתבו את נפשם, באמצעות ציור דיוקן עצמי – וכאשר מדובר למשל ברמברנדט אני הייתי אומרת שזוהי 'אוטוויזואליגרפיה' ( מונח שטבעתי בעצמי במהלך עבודת הדוקטורט שלי).

לבסוף, אני רוצה לסיים במשוררת אחרת, שלא נמצאת אתנו כאן, ולא נמצאת עמנו בכלל. מצאתי את שירה קווים לדמותי ובו, לדעתי, היא מציירת ומשרטטת במילים את דמותה. כאשר בתיאור דמותה היא משתמשת במילים שלקוחות משפת הציור. הציור שהצמדתי לו, של דרורה בן שאול מראה באופן פיזי את מה שיונה וולך כותבת מילולית.

להזכירכם "הציור הוא שירה אילמת והשירה היא ציור מדבר" (סימונידס). במקרה שאני מביאה כאן, אפשר לראות עד כמה השירה יכולה להיות ציור מדבר.

יונה וולך / 'קווים לדמותי'

 "קַוִּים לִדְמוּתִי שֶׁהָיוּ מְפֻזָּרִים מִסָּבִיב....

הוֹלְכִים וְנֶאֱסָפִים בָּאִים וּמִתְפַּזְּרִים מַרְכִּיבִים קַוִּים לִדְמוּתִי דְמוּתְּמוּנָה

מְעֹרָבִים קַוִּים לִדְמוּתִי כְּמַקְלוֹת דַּקִּים נוֹצָרִים וְחוֹזְרִים כַּתְּמוּנָה וּמִתְפַּזְּרִים

דְּמוּת יָשָׁר דְּמוּת הַמְּעַוֵּת דְּמוּת קָצַר דְּמוּת אָרֹךְ דְּמוּת שְׁלִילִי כָּל אֵלּוּ נֶעֱרָמִים מֵעִבְרִי קַוִּים לִדְמוּתִי.....

קַוִּים יְשָׁרִים מִתְּכוּנָה לִתְכוּנָה בְּדֶרֶךְ קָצַר כָּמוֹנִי אֲנִי מֵאֲנִי לְעַצְמִי בְּדֶרֶךְ יָשָׁר"

להלן המצגת עם אסופת השירים השונים שהוקראו בערב זה, ואלה משולבים עם ציורי דיוקן עצמי. חלם ציורים משל אמנים קאנוניים ידועים וחלקם ציורי דיוקן עצמי של המשוררים בקבוצה שאינם מושכים ידם מן המכחול אלא מושחים בו בצבע.

כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים