ואתה יודע - לאהוב כמוך

וַאֲנִי לֹא בְּטֵלָה בְּשִׁשִּׁים, לֹא קְמֵלָה בֵּין קְשִׁישִׁים

לֹא עוֹטָה שֵׂיבָה כְּשַׂלְמַת אוֹר, מְגַלֶּה אַהֲבָה בִּקְצֵה הַשְּׁחֹר.

לֵחִי לֹא נָס, לֵחִי נָמַס - סָתְרָה נְהָרָה בַּצַּד הַמּוּאָר שֶׁל הַפָּנָס.

שׁוֹאֶלֶת, בּוֹרֶרֶת, לוֹמֶדֶת עַד עֶרֶב תּוֹרָה נִסְתְּרָה שֶׁל שׂוֹנֵא וְאוֹהֵב

עֵת אוֹיֵב אוֹרֵב בַּמֶּרְחָב הַצַּר, קָם וּמֵעַרֶב, עִנְיָן בְּדָבָר.

הוֹלֶכֶת הַיְשֵׁר וּסְחוֹר בְּמַעְגָּלֵי חַיִּים, מְשַּׁרְשֶׁרֶת מִלִּים בֵּין קַוִּים וְתָוִים

אֵיּן אוֹת, אָיִּן קַיִן, אַף לֹא סִימָן, עַל זְמַן שֶׁל קֶשֶׁת עֵת טוֹבָה וּדְּרוּכָה

בֵּין רֶגֶשׁ שֶׁל שַׂטְמַת זוּלַת שֶׁאֵין בּוֹ אֲרוּכָה לְבֵין טוֹבַת אַהֲבָה בְּרוּכָה

פּוֹתַחַת לֵב, סוֹגֶרֶת כְּאֵב. עַיִן לֹא רָאֲתָה אֶת מָה שֶׁזָּעַק וְנִכְתַּב,

אֹזֶן לֹא סַכְּתָהּ אֶת מָה שֶׁנִּכְזָב, שָׁתַק וְדָמַם.

כִּי עַל הַצִּיר הַזֶּה שֶׁבֵּין אַהֲבַת תָּם וְשִׂנְאַת חִנָּם חַג לוֹ הָעוֹלָם

לֹא מוֹעֵד, לֹא מוֹדֵד. סַב, נוֹדֵד.

עוֹמֶדֶת אֲנִי הַבֶּט וְנָכוֹחַ, שׁוֹאֶלֶת נַפְשִׁי לֶאֱזֹר כֹּחַ

הוֹמה כְּיוֹנָה וּמְקַנֶּנֶת בִּשָׁאוֹן הַזְּמַן, מְתַעֵלֶת אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁיּוֹדַעַת לָלֶכֶת לְאָן.

מִתְבַּטֶּלֶת בְּפָנֶיהָ בְּעֵת שֶׁהִיא בִּי מוֹלֶכֶת וְאֵינִי בָּהּ נִמְלֵכֶת.

מוֹחִילָה עַל אַהֲבַת אָדַם, חָבֵר וָרֵעַ

שֶׁאוֹתָהּ עָלֶיךָ לֶאֱהֹב כָּמוֹךָ – אַתָּה יוֹדֵעַ.

אגם ואדם - דיוקן : 'ספר אובייקט' - נורית צדרבוים 2004

©כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים