"משהו אישי על הטבע ועל האנושי" - מתכתב עם 'נשות המדבר

שירי "משהו אישי על הטבע האנושי" נכתב עבור תכנית מיוחדת שנערכה בגלי צה"ל לכבוד טו' בשבט תשע"א. הסופר אתגר קרת אירח שעת שידור שבה הוא הציג את עצמו כמי שאינו אוהב טבע במיוחד. נתבקשתי מטעם ההפקה לעלות לשידור ולהציג בפני קרת כמה מהרהורי ביחס לטבע ואת אלה הצגתי בפניו באמצעות שירי זה שנכתב למטרת שיח זה. לאחר מכן, קטעים מתוך השיר הוצגו במוזיאון בית התנ"ך בתל- אביב בתערוכה קבוצתית שנקראה 'אדם טבע ונוף' – ובה הצגתי את השיר יחד עם הציור 'נשות המדבר'.

"אֹמַר לְךָ אֶתְגָּר קֶרֶת

מַשֶּׁהוּ עַל הַטֶּבַע, וַאֲצִיג אוֹתוֹ בְּמַבָּט אִישִׁי וּקְצָת אַחֶרֶת.

כִּמְעַט כָּמוֹךָ, גַּם אֲנִי, בֵּין אַרְבַּע דְלָתוֹת אַמּוֹתַי מִסְתַּגֶּרֶת,

אוֹמֶרֶת" "דַּלּוֹת הֵן אָמוֹתָּי" וּמְצַיֶּרֶת

טֶבַע בְּלִּי סוֹף,

בְּלִי נוֹף...."

"....אְגָל אֶת אָזְנְךָ שֶׁאוּלַי עַתָּה הִיא כְּרוּיָה

 לְסַפֵּר עַל קִימּוּרֵי גּוּפָהּ הַמָּלֵא שֶׁל אִשָּׁה עֵירֹמָה.

אֵלַי הוּא נִגְלָה כְּצִיּוּר תְּמוּנָה

שֶׁל נוֹף הֲרָרִי וּבוֹ גַּיְא עֵמֶק וּפִסְגַּת שִׂיא.

כָּל קִמּוּר הוּא קַו מִתְאָר

הַמְּשַׂרְטֵט מִישׁור מִשְׁתָפֵּל אֵלֵי הַר

גּוּף שֶׁל נוֹף אֱנוֹשִׁי...."

"....מְדֻשָּׁן בְּעֹנֶג צִבְעֵי הַמִּכְחוֹל

שֶׁדּומֶה עֲלֵיהֶם כִּי יָצְאוּ בְּמָחוֹל

כְּאוֹמְרִים בִּשְׂפַת גּוּף

שֶׁהֵם בִּדְמוּתָם תַּבְנִית אָדָם

וּמוֹלַדְתּוֹ גּוּפוֹ הִיא נוֹף....."

"....כְּשֶׁהוֹלֶכֶת אֲנִי וְגוּפִי עִמִּי בְּצִיָּת הַמִּדְבָּר

נֶעֱרָמוֹת מוּלִי דּוּמָם דְיוּנוֹת חוֹל

ונִדְמוֹת לְנָשִׁים דְמוּמוֹת, עֲלוּמוֹת.

אִמָּהוֹת עוֹלָם גְּדוֹלוֹת גְּלוּיוֹת שַׁדַּיִים,

חֲשׂוּפות בֶּטֶן, יָפוֹת. צוֹפוֹת.

מְלֵאוֹת מִלְּגָו וּמִלְּבַר"

"...בַּמִדְבָּר, בֵּין חוֹל דְּיוּנָה נָהָר וְסֶלַע אָדֹּם

רוֹאָה אֲנִי אֶת הָאֵל שֶׁאֵין אַחֵר עַל פָּנָיו,

מְפַסֵּל. קוֹל תְּמוּנָה נָע וַאֲנִי מַאֲזִינָה לִשְׁמֹעַ

אֶת צְלִילֵי הַשֶּׁקֶט הַנָּדִיר, אֶת רַחֲשֵׁי הוֹד הַקְּדוּמִים

שֶׁתָּדִיר יָעִיר אֶת חוּשַׁי, הָרְדוּמִים

הַיְּשָׁנִים

    הַיְּשֵׁנִים...."

"... מַרְאֶה נוֹף בְּרֵאשִׁית מְהַדְהֵד אֵלַי

חֲרִישִׁית. מְהַנְהֵן וּמְסַמֵּן

שֶׁהַטֶּבַע הָאֲמִתִּי שֶׁאוֹתִי בֶּאֱמֶת מְעַנְיֵן

הוּא זֶה שֶׁבְּתוֹךְ נַפְשִׁי פְּנִימָה עָמֹק שׁוֹכֵן

זֶה שֶׁאֶקְרָא לוֹ בֵּינִי לְבֵינִי

נוֹף פְּנִימִי...."

"...בֵּין אַרְבַּע דְּלָתוֹת אַמּוֹתָּי, בְּחַדְרִי הַצָּנוּעַ

רֵיחַ הַטֶּבַע הוּא רֵיחַ הַצֶּבַע, שָׂרַף אֳרָנִים

נִדָּף כְּעָלֶה בְּרוּחַ הַחֹמֶר, בְּיָדִי הַיּוֹצֵר

כְּנֶצֶר לְרֵעִי וִידִידִי הַיֵּצֶר...."

"....כָּךְ אֶקַּח לִי בַּד, וְעָנָף טָבוּל בְּחֹמֶר וּבְצֶבַע

שָׂחָה אֶל הַטֶּבַע הָאֱנוֹשִׁי בִּשְׂפַת גופי

הַצּוֹפֶה אֵל חַלּוֹן נופי הפנימי.

 ונוֹגְנוֹת לי מִילּוֹתָ המְשׁוֹרֵר שְֶׁאָמַר

"הַנּוֹפִים הֵם הָאָדָם וְהָאָדָם הוּא הַנּוֹף"

וְסִפֵּק לְשִׁירִי שֶׁלִּי סוֹף...."

ולצורך העניין כאן צרפתי את ציורי

'אשה נוף'

אשה שוכבת - אשה נוף - אסמבלאג' - 1985

© כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

רשימה זו התפרסמה בבלוג שלי בעיתון המקוון של הגליל המערבי 'דוגרינט', וגם באתר אנ"י (איגוד נשים יוצרות ישראל