[Skip Header and Navigation] [Jump to Main Content]

תפריט ראשי

  • Home page
    • חדשות האתר
  • site map
  • About
    • Curriculum Vitae
  • Exhibitions
    • Sarah's Tent – "Pleasure in the Late" - 2005
    • אוסף עבודות מתוך תערוכות קבוצתיות
    • ''The Valley – Wadi Salib''
    • קו אדום , קו ירוק - 1994
    • Draw to Close - 1994
    • "....וכפיה תמכו פלך...."
    • אבן מה עשו הבונים - 1996
    • אבן על בד - 1998
    • בחפץ עשתה כפיה - 1992
    • כן, לא, שחור, לבן - 1990
    • כתב תפר - רטרוספקטיבה אמצע הדרך - 2017
      • כתב תפר - אירועים בתערוכה
      • כתב תפר - תמונות בתערוכה
    • מיצר - מיצב מצוייר - 1994
    • סביבתי ואני - 1987
    • סביבתי ואני 2011 - פסטיבל מה שלומי על הגבול
    • פסטביל החג של החגים - בוואדי ניסנאס בחיפה
      • הפרש הכחול - 1988
      • כלה (קאלה) מתכלה - 2001
      • לפתוח בית - 1999
      • מלכת הלבבות בבית של עמי ותמי - 2000
      • מראות בוואדי - 1996
      • מראות ומאורות - 1997
      • סוס עץ או שורשי הצורה האמנותית - 1998
    • שאון של חול מתקתק בשקט
    • שפת הגוף - תערוכה במרחב הוירטואלי
    • תוסס בגוון ספרדי - יקב ראשל"צ - 1994
  • אוסף עבודות
    • דיוקן ואגם - ספר אובייקט - 2003 - 2010
    • דמויות - שפת הגוף
    • טבע דומם בסטודיו
    • לבן על לבן
    • פסל וקול תמונה
    • ריקמה אנושית - דיוקן ספר אובייקט - 2010 -2011
    • רישומים - אוסף
    • שורשים
    • תחריט - אוסף
  • גלריית אמנות
    • ".... וכפיה תמכו פלך...." - תצוגה בגלריה
    • "אהל שרה - לעת בלותי הייתה לי עדנה" - 2005
    • דיוקן עצמי - 2004 - 2006
      • ספר אובייקט - משירת האגם הגווע - דיוקן ואגם
    • דמויות - מתוך אוסף עבודות
    • הים מצייר לי - פרוייקט ים בחיפה - חוף דדו 1996
    • השורש - מתוך אוסף עבודות
    • טבע דומם - מתוך אוסף עבודות
    • מיצב - תחילת נעילה
    • ספר אובייקט - תחילת נעילה
    • פסטיבל החג של החגים בוואדי ניס נאס
      • הפרש הכחול
      • כלה(קאלה) מתכלה
      • לפתוח בית
      • מלכת הלבבות בבית של עמי ותמי
      • מראות בוואדי - 1
      • מראות בוואדי - 2
      • מראות ומאורות
      • סוס עץ או שורשי הצורה האמנותית
    • פסל וקול תמונה - מתוך אוסף עבודות
    • ריקמה אנושית - דיוקן ספר אובייקט - 2010
    • תערוכות יחיד
      • אבן מה עשו הבונים - 1996
      • אבן על בד - 1998
      • בחפץ עשתה כפיה - 1992
      • כן,לא, שחור, לבן - 1990
      • מיצר - מיצב מצוייר - 1994
      • סביבתי ואני - 1987
  • גלריית צילום
    • התערוכה 'סביבתי ואני' - המסע והסביבה החדשה
  • גלריית וידאו
    • Draw to Close - 1994
    • אהל שרה - 2006
    • הים מצייר לי - 1995
    • המיצב - תחילת נעילה
    • זיכרונות ילדות - שיר וציור
    • כלה (קאלה) מתכלה
    • מיצר - מיצב מצוייר
    • מראות בוואדי - 1996
    • סדנת ציור דיוקן עצמי
    • סוגרים בית - פותחים חלון
    • פסל וקול תמונע
  • Research and Articles
    • Self - Portait paintings - out of the research
    • ספר אובייקט - אדם ואגם מתוך המחקר
    • ציטוט קטעים מתוך המחקר
    • תקציר תיאורי מקרה ומחקר
    • תקצירי כנסים
  • מאמרים - קישורים וכותרות
  • מאמרים
    • "את לא מעתיקה את הטבע, את יוצרת טבע חדש" - ר' בסדנא לדיוקן עצמי
    • "בחפץ עשתה כפיה" - תערוכה
    • "בציירו את עצמו הוא מעניק לעצמו צורה" - הזעקה למשמעות
    • "הזמן הוא נהר ללא גדות" - על נהר, זמן, שעון ועל טקסטים משוחחים
    • "הייתי רוצה שחיי יהיו יצירת אמנות" - יצירת הדיוקן של ה'עצמי' במחקר פרשני מבוסס אמנות
    • "הים מצייר לי" - אמנים מציירים בים
    • "קיים רק מסע אחד פנימה: אל תוך עצמך"
    • "ראי, ראי, הגד נא לי"
    • "שלהי דקייטא קשיא מקייטא" - סוף הקיץ קשה מן הקיץ
    • "תשלים את דמותך" , תשלים עמה - צייר את דיוקן ה 'עצמי' שלך
    • אם ברצונך לפענח את פני השקטים עליך לחפש....לגלות - על ציורי דיוקן עצמי של אסתר ויתקון
    • דיוקן עצמי: מחקר- עצמי ביצירת טקסט ויזואלי ופיענוחו ב 'שרשרת ההתבוננויות'
    • האשה באמנות בינתחומית - הזמנה והצצה
    • הקנקן ומה שיש בו - תסתכל/ האם צריך לשים גבולות לאמנות
    • מ "כן, לא, שחור, לבן" ועד "תחילת נעילה" - גלגולה של תערוכה
    • מה בין יונה הנביא ובין היונה של נוח - עיונים בסיפור יונה במעי הדג בגישה יונגיאנית
    • מה שעומד בין זמן לדיוקן
    • סדנא לדיוקן עצמי - כיצד? מהו התוצר? איזה הקשרים נוספים? - אתם שואלים אני עונה - חלק III
    • סדנא לדיוקן עצמי - למי? למה? איך? איפה? - אתם שואלים אני עונה - חלק I
    • סדנא לדיוקן עצמי - מדוע ציור? מדוע ציור דיוקן עצמי? איך? - אתם שואלים אני עונה - חלק II
    • צייר למופ"ת - החלל העמוק של טד בר
    • ציירים למופ"ת - סדנת דיוקן עצמי
  • Art and Education
    • "מוזיאונית" - ערכות למידה
    • אמנות וקהילה
    • המרכז הבינתחומי ללימודי אמנות - במכללת גליל מערבי
    • ישיבה תיכונית לאמנויות ומדעים - קריית אתא
    • סדנא בינתחומית - "הכתם הצהוב"
    • תכניות,פרוייקטים, ימי עיון
  • Projects
    • הים מצייר לי - פרוייקט ים בחיפה
    • חיפה - ישן עם חדש - חוצות יוצרים
    • כנס יצחק - מפגש יצירה בינלאומי - שותפות 2000 גליל מערבי
    • ספורט-ארט - פרוייקט מכביה באומהה
    • ציור קיר- היכל התרבות בנהרייה
    • קיר ברק
    • ילדי גן עדן - דייטון אוהיו וגליל מערבי
  • כתבו עליי
    • ספר אורחים
  • סדנא לדיוקן עצמי
    • דיוקן עצמי - רשימת מאמרים
    • תיאורי מקרה
      • הדיוקן של רינה
      • המקרה של נועה
      • המקרה של רותי
      • המקרה של שירה
      • תיאורי מקרה בסדנא קבוצתית 1
    • סרטונים - הסברים והדגמות - אתם שואלים אני עונה
    • סרטונים - הסברים והדגמות חיות.
    • תכנית סדנאות, סמינרים והרצאות
    • תערוכת ציורי דיוקן עצמי - משתתפי הסדנא
  • סטודיו נורית - ארט
    • אירועים
  • שירה
    • ארטפואטיקה - שיח בין שיר וציור
      • שיר וציור מהדהדים זה לזה
    • זמן שירה - קוראת שירה
    • שאון של חול מתקתק בשקט
  • 'בלוגיסטיקה ' - הבלוג שלי
  • צור קשר
  • אוצרת - יוצרת
    • בראשית בר[א]קוד
    • התערוכה: דיוקן - שלי, שלך - והשתקפויות
    • מלון אורחים - פני אדם
    • סלסלה - ותרוממך תכבדך כי תחבקנה - סיגל מאור
    • צפופים לרווחה
  • ארכיון - אלבומים לפי נושאים

Languages

  • English English
  • עברית עברית
Home » 'נשות המדבר' שלי הודחו - ואיך זה התקשר לי לסזאן כנחמה פורתא

Reply to comment

'נשות המדבר' שלי הודחו - ואיך זה התקשר לי לסזאן כנחמה פורתא

Submitted by nuritart on Thu, 30/06/2011 - 07:25
  • אדם טבע ונוף
  • אמנות
  • אני - איגוד נשים יוצרות ישראל
  • אסתר ויתקון
  • מוזיאון בית התנך
  • נורית צדרבוים
  • נשות המדבר
  • רחל מיפו
  • תערוכות

'נשות המדבר' הינו ציור שציירתי בשנת 1987 ( טכניקה מעורבת על קרטון 200X90). ציור זה הוצג במספר תערוכות בעבר וחזר עתה לקדמת הבמה. חזרה שהייתי מגדירה אותה כמפוקפקת קמעה.

 

כחברה באנ"י (איגוד נשים יוצרות ישראל) הוזמנתי להשתתף בתערוכה קבוצתית בנושא 'אדם טבע ונוף' במוזיאון בית התנ"ך בתל-אביב. התערוכה משלבת בין ציור ושירה ובה אני מציגה את 'נשות מדבר' וכן שיר שמתכתב עם ציור זה, על אף שהוא נכתב בהקשר אחר שנים רבות לאחר מכן.

 

ומעשה שהיה ועודנו – כך היה.

 

 

 

נורית צדרבוים - נשות מדבר - 1987

נשות מדבר - טכניקה מעורבת - 1987 

 

הגעתי לערב הפתיחה במוזיאון בית התנ"ך ויו"ר איגוד אנ"י מקבלת אותי במאור פנים, מודיעה לי בשמחה ששירי הוא אחד מהשירים שנבחרו להיות מוקראים בפני הצבור במהלך טקס הפתיחה ומושכת אותי בכנף בגדי כדי לראות את הציור הגדול שלי ואת המקום שבו הוא תלוי.

 

אנחנו מגיעות אל חלל התצוגה ועומדות זו מול זו תוהות לדעת היכן הציור. 'נשות מדבר' ציור גדול עם הרבה נוכחות בלט דווקא בהעדרו. הציור איננו. היא לא מצליחה להסתיר את גודל מבוכתה ואני לא מצליחה לעצור את חומת הכעס שמתחילה להתבצר בתוכי. ובעיקר תעלומה. מה זה?

 

מיד פתחנו במרדף מטורף ובחיפוש אחר התמונה "האבודה". ולא תאמרו מחט בערימת שחת. שהרי אין כאן שחת והתמונה בוודאי לא מחט. חניתה (זה שמה) עסוקה בלחפש את העבודה ואני לעומתה עסוקה בשאלה מה קרה? יותר ממה שמעניין אותי כרגע איפה בדיוק העבודה, מעניין אותי לדעת מדוע היא לא במקומה המיועד בתערוכה. וכאמור, כעסי הולך וגובר, כבר לא מעניין אותי שעלי להקריא את שירי, כבר לא חשוב לי שנתבקשתי על ידי אנ"י לסקר את האירוע ולכתוב עליו. כל שאני רוצה הוא לעזוב את העיר הזאת שאין בה הפסקה, לעלות על הרכבת ולחזור לצפון ולדעת שלא דווקא מצפון תפתח הרעה.

 

עוצרים אותי. וחניתה ממשיכה לנסות לברר איפה הציור הגדול ומבוכתה גדלה והולכת. מנהל המוזיאון עונה בתום לב שהוא אינו יודע והוא לא מעורב בזה. הספקתי בין גלי הכעס הגואים בי, לתהות על תשובתו הלא אחראית והלא מקצועית, המיתממת לכאורה, מתחמקת אולי גם. לאחר בירור מתמשך, שהעיב על שמחת המפגש בערב הפתיחה, ואשר יצר גלי התרחשות פנימיים שמרבית הצבור בכלל לא ידע עליו מגיעה אלינו אינפורמציה שהתמונה נמצאת בחדר אחר.

 

רצנו אל חדר תצוגה במוזיאון, חדר מכובד ובו ציורי קבע של כמה מגדולי הציירים שלנו, והציור שלי מונח בדיוק למרגלותיו של ציורו של אורי ליפשיץ ז"ל, מונחת על הרצפה, שעונה על הקיר. כך מצאה את עצמה בתערוכה אחרת לגמרי, שייכת לא שייכת, בולטת בזרותה. חניתה שמחה ש"האבדה נמצאה" ואילו אני כעסתי משום שקראתי את האמירה. התמונה נדחתה מן התערוכה שאליה היא אמורה להשתייך, היא נדחתה מן התערוכה שאליה היא נבחרה ונדחקה אחר כבוד לחלל תצוגה אחר ששימש לעת כזו כמקום אכסון ( מחסן במילים אחרות).

 

לא יכולתי שלא לשים לב לגודל האירוניה. "נשלחה לאתונות ונמצאה במלוכה" אמרתי לעצמי מגחכת ומתילה להרגיש כיצד גלי הכעס ואולי גם העלבון מתפוגגים ולעומתם מצחקת אני על האופן שבו מתנהלים שם הדברים, ועל ההתנהלות הכל כך לא מקצועית (שהרי אני גם אוצרת במקצועי ויודעת דבר או שניים על ארגון, ניהול ואצירת תערוכות).

 

לגודל האירוניה, עבודתי קבלה במה וחלל תצוגה ייחודי, הונחה בין עבודות מכובדות בחלל תצוגה יפה ואינני יודעת אם היא שם קלקלה את התערוכה הקיימת, או שלחילופין התערוכה הקיימת העצימה וכיבדה את התמונה עצמה. בכל מקרה אין להתעלם מהעובדות ולא משנה כרגע מה היו המניעים. בחלל התצוגה עומדת לה תמונה על הרצפה שעונה על הקיר והיא מנהלת דיאלוג עם כל מה שכבר מוצג ותלוי שם. זאת אמירה, אמרתי לעצמי. זאת תערוכה. התמונה שלי נמצאת בתערוכה אחרת שאולי יאה לה יותר.

 

אך עדיין לא ברור מה קרה ולמה? חברתי המשוררת והציירת אסתר ויתקון, שהרגישה כאילו פגעו בה עצמה ניגשה אל האוצרת לברר מדוע ומה קרה וחזרה אלי כמו היונה של נוח ולא עלה בפיה אלא תשובה נחרצת. "האוצרת", כך אמרה לי ויתקון "אמרה, שציור עירום לא בבית ספרינו".

 

וכך למדתי אט אט להכיר את הצוות "המקצועי" שמנהל את מוזיאון בית התנ"ך. המנהל בכלל לא ידע איפה ומה קרה עם התמונה ואילו האוצרת שקיבלה את הציור שלושה שבועות לפני מועד הפתיחה מודיעה לחברתי בטון של מורתי "עירום לא בבית ספרינו". עבודתי קיבלה עונש והודחה בשל העירום, ואילו אני היוצרת נענשתי גם כן "לא בבית ספרינו". ואני לתומי חשבתי שעבודתי הגיעה אחר כבוד למוזיאון, למקום שעוסק באמנות, לתערוכה שהנושא שלה הוא 'אדם טבע ונוף'.

 

ניחמתי את עצמי, נחמה פורתא ומיד זכרתי את סלון המודחים, את סזאן וחבריו ואמרתי לעצמי ולו על מנת לשרוד את האירוע שהנה אני נמצאת ומצטופפת בין 'אילנות גבוהים' אחרים שגם להם היסטוריה של הדחה. נחמה פורתא אני אומרת עם קורטוב של חיוך, כעסי כבר מתפוגג לגמרי ועלי להכין את עצמי לקראת הקראת שירי.

 

נקראתי לבמה ובהזדמנות זו שיתפתי ברוח של הומור את המשתתפים בסיפור הגדול-קטן שלי – דבר שגרם לכל האורחים לסור אל החדר האחר ולצפות בעבודתי שהפכה להיות מקור של סקרנות, תהייה, תמיהה. היא את החשיפה שלה קיבלה. עשיתי בעבורה את מה שהיא הייתה ראויה לו. ואני חייבת לציין, שלא היה אדם שנכנס התבונן בעבודה, התרשם ממנה עד מאד ולא הפסיק לתהות ולשאול מדוע ואיך קרה.

 

קצת לפני שאספתי את עצמי כדי לחזור לצפון השפוי עזרתי עוז וניגשתי אל האוצרת שמעולם לפני כן לא פגשה אותי ומעולם לא דברה אתי ושאלתי אותה " מדוע לפחות לא הודעת לי על ההחלטה הזאת? את יודעת שאני מגיעה מהצפון? העבודה שלי התקבלה לתערוכה וידעת שאני מגיעה לפתיחה? אדם עומד מאחורי יצירה? איך לא הודעת לי? והיא בתשובתה "המקצועית" רק אתמול פתחתי אותה מהעטיפה שלה וראיתי אותה.

 

כך ענתה לי האוצרת המכובדת שעומדת לאצור תערוכה ולא מכירה את עבודותיה ערב הפתיחה. הבנתי. זה התחבר לי מצוין לכל שרשרת התשובות המקצועיות שקבלתי עד כה. כל כך פשוט. רק אתמול ראיתי, ועירום לא בבית ספרינו. עוד רגע חשבתי שגם יזמינו את אמי ז"ל ליום הורים.

 

הציור עדיין עומד באולם האחר, בולט באחרותו ושייך, דווקא מאד שייך. לפחות באולם שבו הוא עומד עתה הוא לא יהיה "נזם זהב באף חזיר", ואילו בתערוכה שאליו הוא היה מיועד הוא אולי כן היה יכול להיות נזם זהב.  ואת זאת אמרו אחרים ואני רק מצטטת.

 

 

נשות מדבר - טכניקה מעורבת - 1987

נשות מדבר - טכניקה מעורבת - 1987

 

© כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

רשימה זו פורסמה בבלוג שלי בעיתו המקוון 'דוגרינט'

  • nuritart's blog
  • Share

Reply

The content of this field is kept private and will not be shown publicly.
  • Web page addresses and e-mail addresses turn into links automatically.
  • Allowed HTML tags: <a> <em> <strong> <cite> <code> <ul> <ol> <li> <dl> <dt> <dd>
  • Lines and paragraphs break automatically.

More information about formatting options

Image CAPTCHA
Enter the characters shown in the image.

האתר נבנה על ידי שיווק יצירתי - ניהול ושיווק אתרי אינטרנט
כל הזכויות שמורות  © 2010

[Jump to Top] [Jump to Main Content]