[Skip Header and Navigation] [Jump to Main Content]

תפריט ראשי

  • Home page
    • חדשות האתר
  • site map
  • About
    • Curriculum Vitae
  • Exhibitions
    • Sarah's Tent – "Pleasure in the Late" - 2005
    • אוסף עבודות מתוך תערוכות קבוצתיות
    • ''The Valley – Wadi Salib''
    • קו אדום , קו ירוק - 1994
    • Draw to Close - 1994
    • "....וכפיה תמכו פלך...."
    • אבן מה עשו הבונים - 1996
    • אבן על בד - 1998
    • בחפץ עשתה כפיה - 1992
    • כן, לא, שחור, לבן - 1990
    • כתב תפר - רטרוספקטיבה אמצע הדרך - 2017
      • כתב תפר - אירועים בתערוכה
      • כתב תפר - תמונות בתערוכה
    • מיצר - מיצב מצוייר - 1994
    • סביבתי ואני - 1987
    • סביבתי ואני 2011 - פסטיבל מה שלומי על הגבול
    • פסטביל החג של החגים - בוואדי ניסנאס בחיפה
      • הפרש הכחול - 1988
      • כלה (קאלה) מתכלה - 2001
      • לפתוח בית - 1999
      • מלכת הלבבות בבית של עמי ותמי - 2000
      • מראות בוואדי - 1996
      • מראות ומאורות - 1997
      • סוס עץ או שורשי הצורה האמנותית - 1998
    • שאון של חול מתקתק בשקט
    • שפת הגוף - תערוכה במרחב הוירטואלי
    • תוסס בגוון ספרדי - יקב ראשל"צ - 1994
  • אוסף עבודות
    • דיוקן ואגם - ספר אובייקט - 2003 - 2010
    • דמויות - שפת הגוף
    • טבע דומם בסטודיו
    • לבן על לבן
    • פסל וקול תמונה
    • ריקמה אנושית - דיוקן ספר אובייקט - 2010 -2011
    • רישומים - אוסף
    • שורשים
    • תחריט - אוסף
  • גלריית אמנות
    • ".... וכפיה תמכו פלך...." - תצוגה בגלריה
    • "אהל שרה - לעת בלותי הייתה לי עדנה" - 2005
    • דיוקן עצמי - 2004 - 2006
      • ספר אובייקט - משירת האגם הגווע - דיוקן ואגם
    • דמויות - מתוך אוסף עבודות
    • הים מצייר לי - פרוייקט ים בחיפה - חוף דדו 1996
    • השורש - מתוך אוסף עבודות
    • טבע דומם - מתוך אוסף עבודות
    • מיצב - תחילת נעילה
    • ספר אובייקט - תחילת נעילה
    • פסטיבל החג של החגים בוואדי ניס נאס
      • הפרש הכחול
      • כלה(קאלה) מתכלה
      • לפתוח בית
      • מלכת הלבבות בבית של עמי ותמי
      • מראות בוואדי - 1
      • מראות בוואדי - 2
      • מראות ומאורות
      • סוס עץ או שורשי הצורה האמנותית
    • פסל וקול תמונה - מתוך אוסף עבודות
    • ריקמה אנושית - דיוקן ספר אובייקט - 2010
    • תערוכות יחיד
      • אבן מה עשו הבונים - 1996
      • אבן על בד - 1998
      • בחפץ עשתה כפיה - 1992
      • כן,לא, שחור, לבן - 1990
      • מיצר - מיצב מצוייר - 1994
      • סביבתי ואני - 1987
  • גלריית צילום
    • התערוכה 'סביבתי ואני' - המסע והסביבה החדשה
  • גלריית וידאו
    • Draw to Close - 1994
    • אהל שרה - 2006
    • הים מצייר לי - 1995
    • המיצב - תחילת נעילה
    • זיכרונות ילדות - שיר וציור
    • כלה (קאלה) מתכלה
    • מיצר - מיצב מצוייר
    • מראות בוואדי - 1996
    • סדנת ציור דיוקן עצמי
    • סוגרים בית - פותחים חלון
    • פסל וקול תמונע
  • Research and Articles
    • Self - Portait paintings - out of the research
    • ספר אובייקט - אדם ואגם מתוך המחקר
    • ציטוט קטעים מתוך המחקר
    • תקציר תיאורי מקרה ומחקר
    • תקצירי כנסים
  • מאמרים - קישורים וכותרות
  • מאמרים
    • "את לא מעתיקה את הטבע, את יוצרת טבע חדש" - ר' בסדנא לדיוקן עצמי
    • "בחפץ עשתה כפיה" - תערוכה
    • "בציירו את עצמו הוא מעניק לעצמו צורה" - הזעקה למשמעות
    • "הזמן הוא נהר ללא גדות" - על נהר, זמן, שעון ועל טקסטים משוחחים
    • "הייתי רוצה שחיי יהיו יצירת אמנות" - יצירת הדיוקן של ה'עצמי' במחקר פרשני מבוסס אמנות
    • "הים מצייר לי" - אמנים מציירים בים
    • "קיים רק מסע אחד פנימה: אל תוך עצמך"
    • "ראי, ראי, הגד נא לי"
    • "שלהי דקייטא קשיא מקייטא" - סוף הקיץ קשה מן הקיץ
    • "תשלים את דמותך" , תשלים עמה - צייר את דיוקן ה 'עצמי' שלך
    • אם ברצונך לפענח את פני השקטים עליך לחפש....לגלות - על ציורי דיוקן עצמי של אסתר ויתקון
    • דיוקן עצמי: מחקר- עצמי ביצירת טקסט ויזואלי ופיענוחו ב 'שרשרת ההתבוננויות'
    • האשה באמנות בינתחומית - הזמנה והצצה
    • הקנקן ומה שיש בו - תסתכל/ האם צריך לשים גבולות לאמנות
    • מ "כן, לא, שחור, לבן" ועד "תחילת נעילה" - גלגולה של תערוכה
    • מה בין יונה הנביא ובין היונה של נוח - עיונים בסיפור יונה במעי הדג בגישה יונגיאנית
    • מה שעומד בין זמן לדיוקן
    • סדנא לדיוקן עצמי - כיצד? מהו התוצר? איזה הקשרים נוספים? - אתם שואלים אני עונה - חלק III
    • סדנא לדיוקן עצמי - למי? למה? איך? איפה? - אתם שואלים אני עונה - חלק I
    • סדנא לדיוקן עצמי - מדוע ציור? מדוע ציור דיוקן עצמי? איך? - אתם שואלים אני עונה - חלק II
    • צייר למופ"ת - החלל העמוק של טד בר
    • ציירים למופ"ת - סדנת דיוקן עצמי
  • Art and Education
    • "מוזיאונית" - ערכות למידה
    • אמנות וקהילה
    • המרכז הבינתחומי ללימודי אמנות - במכללת גליל מערבי
    • ישיבה תיכונית לאמנויות ומדעים - קריית אתא
    • סדנא בינתחומית - "הכתם הצהוב"
    • תכניות,פרוייקטים, ימי עיון
  • Projects
    • הים מצייר לי - פרוייקט ים בחיפה
    • חיפה - ישן עם חדש - חוצות יוצרים
    • כנס יצחק - מפגש יצירה בינלאומי - שותפות 2000 גליל מערבי
    • ספורט-ארט - פרוייקט מכביה באומהה
    • ציור קיר- היכל התרבות בנהרייה
    • קיר ברק
    • ילדי גן עדן - דייטון אוהיו וגליל מערבי
  • כתבו עליי
    • ספר אורחים
  • סדנא לדיוקן עצמי
    • דיוקן עצמי - רשימת מאמרים
    • תיאורי מקרה
      • הדיוקן של רינה
      • המקרה של נועה
      • המקרה של רותי
      • המקרה של שירה
      • תיאורי מקרה בסדנא קבוצתית 1
    • סרטונים - הסברים והדגמות - אתם שואלים אני עונה
    • סרטונים - הסברים והדגמות חיות.
    • תכנית סדנאות, סמינרים והרצאות
    • תערוכת ציורי דיוקן עצמי - משתתפי הסדנא
  • סטודיו נורית - ארט
    • אירועים
  • שירה
    • ארטפואטיקה - שיח בין שיר וציור
      • שיר וציור מהדהדים זה לזה
    • זמן שירה - קוראת שירה
    • שאון של חול מתקתק בשקט
  • 'בלוגיסטיקה ' - הבלוג שלי
  • צור קשר
  • אוצרת - יוצרת
    • בראשית בר[א]קוד
    • התערוכה: דיוקן - שלי, שלך - והשתקפויות
    • מלון אורחים - פני אדם
    • סלסלה - ותרוממך תכבדך כי תחבקנה - סיגל מאור
    • צפופים לרווחה
  • ארכיון - אלבומים לפי נושאים

Languages

  • English English
  • עברית עברית
Home » נשים אבניות משוחחות בכחול וצהוב

Reply to comment

נשים אבניות משוחחות בכחול וצהוב

Submitted by nuritart on Sun, 02/10/2011 - 21:10
  • אמנות
  • אסתר ויתקון
  • יונג
  • כחול וצהוב
  • נורית ארט
  • נורית צדרבוים,
  • נשים אבניות
  • קאנדינסקי
  • קוטביות
  • שפת הגוף

"אהבתי את הנשים החזקות האבניות האלה" כותבת אלי המשוררת אסתר ויתקון "שהן חצובות מסלע החיים וההתמדה בתנוחה של מנוחה לקראת הזרימה והעבודה בגוף בנפש וברוח הממתינה להן".

 

הנשים החזקות האלה, לא רק חצובות מסלע החיים, חשבתי לעצמי תוך שאני בוחנת אותן ומסכימה עם אמירתה של ויתקון. הן משוחות בצבעי הכחול והצהוב.

 

קאנדינסקי כבר לימד אותנו משהו על תכונות הצבעים ועל משמעויותיהם הרגשיות והרוחניות.

הוא נהג לכונן את חלוקת הצבעים לשתי מחלקות גדולות, בהתאם לעקרון הקוטביות, אבל בו בזמן הוא גם מבקש לאמוד את מידת הקרבה ביניהם לפי הגדרתם המסורתית כצבעים ראשוניים ומשלימים.

 

קאנדינסקי אינו מתייחס להיבט הסימבולי של הצבעים אלא על צורת התבוננות שאותה הוא מגדיר כאופטית-פסיכולוגית וטוען שהתבוננות זו היא הגורם המכריע להבנתם. לצבע, על פי גישתו, יש השפעה פיסית טהורה על העין והיא מייצרת תחושה גופנית שטחית ובעקבותיה באה מיד ההשפעה השנייה והמשמעותית יותר והיא ההשפעה הנפשית.

 

הצבע נוגע בנפש, אומר קאנדינסקי ומסביר שהשילוב בין ההתבוננות החושית גופנית של העין ובין ההשפעה שלה על הנפש הוא זה שמייצר את אותה רעידה נפשית הכרחית שהודות לה נוגע הצבע בנפש.

 

קאנדינסקי בספרו 'על הרוחני' - מתאר את הצבע הצהוב כארצי טיפוסי, אין לו עומק רב, והוא מטבעו משרה אי נוחות, הוא עוקץ, מרגיז, ולפעמים אף מעורר תחושות של אלימות. מבחינה סימבולית, ובזיקה למצב הרוח, הוא יכול אף לבטא שיגעון, זעם משתולל ואף קנאה. גיתה בשונה מקאנדינסקי טוען שהצהוב הוא הצבע הקרוב ביותר לאור ולכן הוא עליז קליל ומתוק.

 

הכחול, לפי קאנדינסקי (שם) הוא צבע השמים, קורא לאינסוף, מעורר כיסופים לטהור ולעל חושני. לפי התיאוסופים מעורר הכחול רגש דתי, שמימי. ומבחינה סימבולית הוא מעורר רגיעה ומוביל למלנכוליה ולחלום בהקיץ.

 

קאנדינסקי כותב שהכחול והצהוב הם שני צבעים מנוגדים בכל תכונותיהם האופייניות ואינם נפגשים לעולם "תהום מפרידה ביניהם" – הוא טוען ואת זאת הוא מתאר אף בטבלה שבה הוא מציין את התכונות הכל כך מנוגדות בין שני צבעים אלה.

 

זה (הצהוב) הוא צבע אקסצנטרי, כצבע שנע מפנים אל החוץ, אל המתבונן. צבע שמתקדם, ולפי דבריו מתקדם כלפי מעלה, אל גבולות העולם הבא ומייצר מתח חיצוני. התפוצצות, אגרסיביות, עקשנות עזות ושיגעון. הוא צבע אקטיבי, צבע חם. קאנדינסקי רואה אותו כצבע חיובי, חומרי ואולי אף גברי.

 

לעומתו הכחול הוא צבע קונצנטרי כלומר נסוג ונע כלפי פנים, כלפי המרכז . מתאר מתח פנימי, מופנם מעבר לגבולות, הוא מתאר רתיעה, בידוד משהו בכיוון ההשתבללות (חלזון). הוא פסיבי, שלילי מופשט ואולי נשי.

 

קאנדינסקי ממשיך ומתאר את הקוטביות שבין שני צבעים אלה גם בהתייחס לתחושות ששני צבעים אלה יכולים לעורר באמצעות החושים ובהתאם גם לעקרון הסינסתזיה (סינסתזיה היא דרך להשתמש בחוש אחד ובאמצעותו לעורר חוש אחר – למשל הצבע מעורר את חוש הראייה אך דרכו ניתן לחוש גם ריחות או צלילים).

 

כך הוא מתאר את הצהוב ביחס לחוש המישוש כקשה. ביחס לחוש הטעם כחריף וחומצי, ביחס לחוש הריח כחריף (כמו בצל, חומץ וכו') וביחס לחוש השמיעה כבעל צליל חד ונוקב וביחס למוסיקה הוא מתאר את החצוצרה כצהובה וצליליה חדים.

הכחול הוא רך ופשוט, ללא התנגדות. חסר טעם כמו תאנים טריות, ריחני כמו הסיגלית, נמוך ומסוגר כמו הקוקייה וכלי הנגינה שעליו מרמז הכחול הוא העוגב בעל הצלילים העמוקים.

 

בספרו על הרוחני מתאר קאנדינסקי את הצהוב כמי ש"מעורר צלילי חצוצרה וגם קול תזמורת רעשנית ומחרישת אוזניים" ואילו צלילי הכחול "עשרי ומגוונים יותר. כחול בהיר דומה לחליל, כחול כהה לצ'לו וככל שהוא מעמיק יותר הוא "נעשה דומה יותר לצלילים הנפלאים של הקונטרבס ובצורה עמוקה וחגיגית אפשר לדמות את הצליל של הכחול לצלילו העמוק של העוגב".

 

ובציור שתי הנשים שאותן תיארה ויתקון כנשים אבניות יושבות זו מול זו כמו מציבות את הכחול מול הצהוב ובו בזמן שתנוחת ה'מול' מייצגת אולי את הקוטביות כל אחת מהן ממזגת בתוכה את הקטבים, את הניגודים שבין הכחול והצהוב. המיזוג בין הקטבים הופך את המפגש ביניהם לשלמות.

 

אפשר לדמות את הישיבה זאת זו מול זו לסוג של השתקפות זו משקפת לזו את עצמו. כמו שאמר קוהלת (משלי כז) "כמים הפנים לפנים כך פני אדם לאדם" ובכך כיוון לומר שהפנים שאליהם מביט האדם , פניו של הזולת משקפים לו (כמו מים) את עצמו. ובמילים אחרות מה שאדם מוצא כמשתקף לו מעם זולתו למעשה מספר לו את עצמו ועל עצמו.

 

הצהוב והכחול מייצגים תכונות, מאפיינים, ואף מבטאות מצבים חושיים שונים וכאמור מנוגדים זה לזה. האם אלה יכולים לשכון יחדיו?

שתי הנשים הם למעשה הצורה שבה ניתן לראות השתקפות של אדם לעצמו שבו הוא לומד להכיר ולדעת את הניגודים שמתקיימים בו, ניגודים שההכרה בהם הופכת אותו לאדם שלם. יונג מסביר שהשלמות מורכבת מהיחס שבין הקוטביות. החלקים המנוגדים שבאדם הם אלה שעשויים ליצור אצלו קונפליקטים כל עוד לא יכיר אותם, לא יכיר בהם ולא ידע להכיל אותם.

 

הכחול והצהוב על כל התכנים שהם מכילים הן כסמלים והן כמוליכי חושים ורגש למעשה מייצגים כאן את המפגש בין החלקים השונים של האדם, שמרכיבים את חלקי האני. השימוש בצבעים אלה כצבעים בלעדיים בציור שבו גם מופיעות שתי דמויות יכול לשמש כמטאפורה לשיח פנימי אישי בין האני לעצמי, בין האדם לחלקים השונים שמתקיימים בו ובין הניסיון לחבר ולגבש ביניהם ליצירת אני שלם מכיל ומוכל. הניגודיות שלהם, אפשר לומר, מחפשת את הדרך לחבור ביניהם ולהשלים זה את זה. יונג ממשיל זאת לזרימה הסימולטנית של היום והלילה שיוצרים יחד את היממה השלמה. הלילה שמגיע מיד עם תום היום ולהיפך כל אחד נוגע מעט בחלקו של האחר ורק כך הם יוצרים יחדיו את היממה השלמה – זו שמכילה את סמל הניגודים (לילה ויום).

 

אלה הן הנשים שעליהם כתבה ואמרה המשוררת ויתקון  "שהן חצובות מסלע החיים וההתמדה בתנוחה של מנוחה לקראת הזרימה והעבודה בגוף בנפש וברוח הממתינה להן" – שתיים שהן אחת.



נשים אבניות בצהוב וכחול - מתוך סדרת 'שפת הגוף

 

 "נשים אבניות משוחחות בכחול וצהוב" - נורית צדרבוים - 1987

 

 

©כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

 

  • nuritart's blog
  • Share

Reply

The content of this field is kept private and will not be shown publicly.
  • Web page addresses and e-mail addresses turn into links automatically.
  • Allowed HTML tags: <a> <em> <strong> <cite> <code> <ul> <ol> <li> <dl> <dt> <dd>
  • Lines and paragraphs break automatically.

More information about formatting options

Image CAPTCHA
Enter the characters shown in the image.

האתר נבנה על ידי שיווק יצירתי - ניהול ושיווק אתרי אינטרנט
כל הזכויות שמורות  © 2010

[Jump to Top] [Jump to Main Content]