קשובה ודרוכה לאיזו שהיא הנחיה ממני. בעודה מתבוננת בדמותה שבמראה, כיוונתי אותה לראות משהו אחר. "את אינך רואה עכשיו פנים כמו שאת מכירה ויודעת שפנים נראות. את רואה כתמים. תלמדי להתבונן על מה שאת מכירה בדרך אחרת. תלמדי לראות מה עוד יש במה שאת מכירה, ואשר בדרך כלל את אינך רואה אותו. תסתכלי אחרת. תחפשי בדבר שנשקף אלייך אוסף של כתמים. בהירים, כהים, גדולים, קטנים, אמורפיים, מתערבבים אלה באלה, מוגדרים – רשת של כתמים". ר' הקשיבה והצלחתי לראות זיק של שמחה ושובבות בעיניה, והמשכתי. "את הכתמים שאת רואה, תעבירי אל הדף, בדרך ובאופן שאת רוצה, כמובן שלשם כך עלייך להשתמש בצבעים ובמכחול".
בשלב הזה הזכרתי לר' שהיא כרגע עוסקת בציור ותפקידה לאפשר לנייר הריק להיות ציור. ולכן עליה להתבונן לא רק על הפנים שמהם היא שואבת השראה לציור, אלא גם על הנייר שצריך בסופו של דבר להיות ציור שיעמוד לעצמו ובפני עצמו.
"את אמנם עוסקת בדיוקן, את מתבוננת בפנים ומנסה לצייר פנים. אבל את לא מייצרת פני אדם, את עושה ציור"."לציור" אמרתי לה "יש דרכים משלו להיות. את צריכה, ויכולה, וחייבת לעזור לו להיות". ברוח זו המשכתי "את הדף לא מעניין אם הוא יהיה דיוקן או נוף ביער, הוא יודע שבסוף הוא צריך להיהפך מסתם נייר לבן ריק לציור שלם ומובנה, לסיפור ויזואלי, לסיפור שמילותיו כתובות בשפת הוויזואלית. שפה שמילותיה הם קו, כתם, צורה, מחבר, ועוד".
ביקשתי להרחיק מעט את ר' מהעיסוק בדיוקן. בכוונתי היה לאפשר לה להכיר את שפת הציור, שכן השפה היא זו שתיצור את הדיוקן שאותו אכן היא מבקשת לבצע. הדיוקן שממנו היא שואבת הן באופן מוחשי, מהדמות שהזדמנה לה למראה, וגם באופן חושי, רגשי, חווייתי ממי שהיא עצמה. שכן את עצמה היא הביאה אל שדה הציור, את עצמה שאותו היא מגבשת עתה בעצמה.
"את עובדת עם צבע. הצבע הוא המדיום שלך. דרכו את יכולה להעביר את מה שאת רוצה להגיד, את מה שאת מרגישה, את מה שמתחולל בתוכך ואפילו לא תמיד יודעת ומודעת. הצבע הוא חומר מת אבל גמיש. אין בו כלום ואין לו כלום. את היא זו שיכולה לעשות ממנו משהו. המשהו שאת מחליטה, ואת רוצה, או לחילופין נשמעת לאיזה קול פנימי שיודע עבורך מה הוא רוצה. הצבע הוא כחומר בידייך, תנסי לגלות אותו, תהיי סובלנית לצבע, תקשיבי לו, למה שהוא יכול להיות, תני לו להתנהג אבל בו בזמן גם תנהלי אותו".
כאן ציינתי בפניה שההקשבה היא למעשה לרוץ אחר היד והמכחול. "הם יודעים את הדרך שלהם, אם את רוצה גם כן לדעת, תני להם ללכת ורוצי אחריהם". נזכרתי בעליזה בארץ המראות שאמרה למלכה "אם את רוצה לפחות להישאר במקום עלייך לרוץ כל הזמן...."
הנושא שר' מתעסקת בו לכאורה הוא הדיוקן שלה הפנימי והחיצוני, אותו היא מנסה לעצב ולגבש. זאת, כאשר תהליך ההתגבשות המוחשי שלו, שמייצר צורה, הוא למעשה מטאפורה לתהליך אחר פנימי של גיבוש ה 'עצמי'. לכאורה, משום שלמעשה היא עסוקה בשפת הציור כאשר המוקד היה הפעם הצבע והכתם והדיאלוג שהם מנהלים על מנת להסתדר בסופו של דבר במתחם שנקבע להם הפעם – דף הציור.
ר' כבר עמוק בתוך העניין. לעתים היא קשובה לי, לרוב לא. וטוב שכך. היא קשובה לעצמה. היא מציינת שהדבר הטוב ביותר שקרה במפגש זה, הוא השחרור שהיא קיבלה כאשר ביקשתי להתחיל בכתמים. "הוקל לי כשאמרת שאנחנו עוסקים בכתמים ולא בקווים ובתווי פנים. שיחרר אותי והוקל לי". זאת היא אמרה בסיומו של התהליך, כאשר גם התוצאה והאופן שבו היא עבדה מעידים שאכן כן.
בדרך זו היא אכן קיבלה אישור לא לעסוק במלאכת ההעתקה של הטבע, אלא להתבונן בו, לחקור אותו, לראות את הנסתר שבמעבה הדברים הגלויים, כפי שאומר הפילוסוף מרלו פונטי, לחשוף אותם בדרכה ובכך ליצור פרשנות שמשלימה את המציאות, כפי שאומרת לורנד. פרשנות משלה שמרחיבה את המציאות, ויוצרת טבע חדש.
2. דברים שאמרנו זו לזו במהלך הפעילות
|
|
אני |
הציור |
רותי |
"עלייך לשים לב לנייר, למכחולים, לצבע ולהקשיב להם.....אלה הם הכלים שבאמצעותם את יכולה לבטא את מה שאת רוצה לומר. עליהם את נשענת, הם אלה שיכולים לדבר אותך".
|

|
"כשדברת על לתת למכחול ולצבעים לדבר, לתת להם לצאת, החלטתי להתחיל עם מכחול דק. כך לקחתי זמן להתבונן בפרטים יותר קטנים. התחלתי עם האף האדום שלי וקודם ציירתי אותו. אחרי שסיימתי ניסיתי להתייחס לפרופורציות. ניסיתי למקם את העיניים בהתייחס לאף. אחר כך עשיתי את הפה וראיתי שהפרופורציות לא נכונות. הרווח בין האף והעיניים היה קטן מדי ובין האף לפה היה גדול מדי. ואז החלטתי שהאף כל אדום ובכל זאת רואים אותו. אז הבנתי ונזכרתי שבציור אפשר לשנות הכול". |
" את מתרגמת את מה שאת רואה לכתמים. אין גולגולת, או עיניים, או שפתיים, או פה וכו', יש כתמים"
.
|

|
"אחרי שעבדתי על הפרטים הקטנים, על העיניים ועל הריסים ראיתי שהפנים הם מקום ענק שאני לא יודעת מה לעשות אתו. |
|
|
"בדרך כלל אני אדם שלא בוחר צבעים, גם לא בלבוש שלי. ודווקא כאן היתה לי הרגשה של חופש בבחירת הצבעים. הייתה לי הרגשה צבעונית שהובילה אותי לעבוד עם הרבה צבעים".
|
" איך את ממקמת את עצמך ואת העבודה שלך מול ובהתייחס להנחיות שלי. כלומר איפה את מרגישה שאת צמודה אליהם, מתי ואם את עוזבת אותם. איזה משמעות יש להנחיות שלי בעבורך.
|

|
"בהתחלה מאד רציתי להתבונן, אפילו באיזה מקום ניסיתי להעתיק את מה שאני רואה. בגלל זה התחלתי מהאף, ראיתי אותו כמו כתם אדום גדול. התבוננתי בו וגם בטקסטורה של העור וגיליתי שם המון דברים". בהתחלה אני מאד צמודה להנחיות, זוהי נקודת המוצא שלי, והידיעה שאני מציירת כתמים עושה לי טוב ומשחררת אותי ונותנת לי נקודת אחיזה נוחה וטובה. אחר כך אני ממשיכה בדרכי".
"בכל מקרה הנושא של כתמים מאד בראש שלי. עבורי הוא עוגן משמעותי ומאד מרגיע אותי".
|
הסברים, ניתוח ומעט פרשנות
|
|
|
|