שפות

ביקורת וסקירה על תערוכות

ביקורת וסקירה על תערוכות

על התערוכה: "כן, לא, שחור, לבן"

גרשון קניספל - צייר ואמן בינלאומי. בעבר יו"ר אגודת הציירים והפסלים, יועץ העיר חיפה לאמנות, מורה, ויו"ר אגודת הציירים הארצית - בפתיחת התערוכה שהתקיימה בבית האמנים ע"ש שאגאל בחיפה - 1990

"נולדה ל Mural" נולדה לציור קיר.... "100 שירים קדמו לפריצת הדרך החדשה, כפי שהיא מוצגת על הקירות הסובבים אותנו כאן. היא אמרה לי: "ידעתי שהם המצפן לכיוון חדש, מן דחף המתחיל בשירה ונגמר בהמחשה חזותית".... בסערת רגשות שאינה ניתנת לריסון. מכניעה נורית את ניירות הקרטונים שנועדו למעשה לאריזות. ואכן אלה אורזים מאגר אדיר של סמלים וצופנים שמקורם בחוויות טראומטיות, הקשורות לשכול, שכול אישי מאד אשר לרוע המזל הופך לכללי מאד.....אלה מתפרצים כמו לבה רותחת מהר געש פעיל. הוא גולש מעבר לבדים המתוחים על מסגרות עץ קונבנציונאליות, שמידותיהם נתונים מראש...גם הטאבו של מסגרות מסורתיות לא יכול עוד לדחפים השואפים לקרוא דרור לביטוי האישי המהמם שאינו ידוע שובע. והתוצאה הרי היא לפניכם......תערוכה זו מאפשרת מפגש עם אובייקטים היכולים ,ולו ברמז לבטא את גודל האבדה באי שילובם של אמנים כנורית צדרבוים במלאכת הפרסקו, הסגרפיטו וציור הקיר המונומנטאלי....קיר אחד בהיכל התרבות בנהרייה הופקד בידיה.....הוא הפך לאספקלריה מאד אישית למתרחש בו יום יום, והיא הצדיקה את התקוות שתלו בה".

אירית מילר – אוצרת ומבקרת אמנות. בעבר אוצרת אמנות במוזיאון חיפה. קטעים מתוך דבריה בפתיחת התערוכה בבמה 2 – תיאטרון חיפה – בוואדי סאליב.

"בציוריה של נורית צדרבוים נמצא בדרך כלל דימוי של אדם ודימויים נוספים שניתן לזהותם, לחבר ביניהם ואף מכתיבים את האופי בסיפור, את הדרמה בציור שלה. לא מזמן סיימה נורית ציור קיר גדול בהיכל התרבות בנהרייה. העבודות בתערוכה הנוכחית ממשיכות בעת ובעונה אחת את ציור הקיר, אך גם שונות ממנו מאד. כאן ושם היא עובדת על משטח גדול עם כל הגוף מנסה להשתלט ולתקוף את הנייר או הקיר.....את ציורי הקיר מאפיינת צבעוניות רב גונית - בציורים/רישומים שלפנינו צומצמה הצבעוניות למצע הקרטון ולשחור ולבן......אן מככב הקו, זהו קו אנרגטי, דינאמי, קצבי, ספונטאני. נמצא שימוש בשרבוט, חריטה, התזה והטבעה...בעבודתה מתמודדת נורית עם האיסור של היהדות ליצור צלמיות, עם הרעיון ' אני אמנית יוצרת צלמיות'.... הציורים בתערוכה הם מעין סדרה פתוחה, והיסודות המשותפים לציורים באים לידי ביטוי בחומרים, בטכניקה ובעיקר במוטיבים החוזרים בהם......הציורים נבעו משירים שנכתבו בסמוך ליצירתם, בשירים אלה היא עוסקת בין השאר בתהליך היצירה של ציור ופסל ובד בבד עושה השלכות לבריאה. היא מתייחסת לתוהו, אך גם לכללים, לסדר ולערכים שהם חלק מתהליך היצירה, הבריאה. היא מתייחסת לבחירה, להבחנה ולברירה וגם לחדוות היצירה"...... היא מעלה שאלות, ספקות, התלבטויות ומנסה לקשור בין סתירות. היא שואלת מה האדם? מה מקבלת אישה? מהי אישה? מי אני כאישה? ומתייחסת לאסור ולמותר. ....נושא האישה העסיק אות גם בתערוכת היחיד 'סביבתי ואני' שהתקיימה בבית האמנים על שם שאגאל. שם היא הסתכלה למראה ואחר כך גם ניפצה אותה. הניפוץ והשבירה כחלק מניפוץ הדימוי לפחות כשתי משמעויות. הניפוץ והשבירה כחלק מתהליך היצירה, הבריאה. בציורים שלפנינו דמות האשה היא דומיננטית, אולם בניגוד לאינטימיות ולפרטיות ולמסגרת הבית בעבודות שהוצגו בבית שאגאל, הנושא מופיע כאן בצורה ארכיטיפית כללית. כאן נראה את דמות האם הגדולה כמרכזו של היקום וכמקרוקוסמוס שממנה הוא נובע"

ד"ר גדעון עפרת – היסטוריון, חוקר, אוצר ומבקר אמנות. מכתב אישי בעקבות התערוכה שהתקיימה בבית האמנים בירושלים - 1990

"נורית שלום רב, מהתצלומים עולה יצירה רצינית מאד ומרשימה מאד. אני חש באמינות ובכוח ואפילו המסתורין הקושר איכשהו את ציורייך לאמנות אבוריגי'ינית – אוסטרלית, לא ברור לי איך....אבוא בעניין רב לתערוכתך בירושלים ונדבר. אשמח להכירך, בינתיים – איחולי הצלחה. ההבטחה מרובה".

תמי אלרועי-עדן – מנהלת בית ספר למחוננים בשלומי וכתבת בעיתון המקומי. קטעים לתערוכה שהתקיימה בהיכל התרבות בנהרייה.

"...בתערוכת יחיד זו מציגה הציירת פורמטים גדולים, מינימום צבע ומקסימום יצירתיות. ומתוך היצירות עולים מסרים אישיים חזקים ועולם מורכב בעל חוקיות משלו. התערוכה מהווה למעשה את החלק השלישי ביצירתה - שירתה של נורית. תחילתו בציור הקיר במועדון מופת שבהיכל, המשכה בקובץ השירים, שנכתבו על ידי נורית ....והחלק השלישי הנוכחי, שנולד כראקציה לעבודת הקיר......זוהי הפעם הראשונה, שתערוכה ניצחה את ההיכל. האולם, שקירותיו משובצים שחור לבן, נוצח על ידי ציוריה המרשימים של נורית. על אף מגבלותיו של האולם ניכרת התערוכה לעין בעוצמה שאי אפשר להתעלם ממנה. גם לגבי נורית מהווה תערוכה זו, אשר תעבור מנהרייה לבית האמנים בירושלים, מעין ניצחון של תהליך: באמצעות מינימום כלים להגיע למקסימום ציוריות, להביע ניגודים, להביט פנימה באמצעות החוץ ובנוסף לכך ניצחון של ההתמודדות עם החשיפה האישית והביקורת. עם הצלחתה של נורית להעביר מסרים כל כך חזקים, שקיימים בעולמה הפנימי אל קירות ההיכל היא מעניקה למבקרים בתערוכה חוויה אמיתית נדירה, יוצאת דופן, המעוררת רגשות בלב כל רואה מעין: "מנגן (לי) על מיתרים".

ביקורת ודברים על ציור הקיר בהיכל התרבות בנהרייה

גרשון קניספל - ביום עיון שהתקיים בהיכל - 1991

"נורית צדרבוים רתמה את כל כלי היכולת הרישומית עמה היא מתמודדת בהצלחה, לא רק בבניית דמויותיה, אלא בזה עיקר כוחה- שילובם בחלל נתון "הארוג" היטב, בשתי וערב של צורות הצולבות זו את זו, בהתחשב במבנה, באולם בו קובעת היוצרת את ה "מיורל" ( mural)..... היא ממשיכה במקום בו האחרים הכזיבו..... והרי אין טוב מציורי הקיר לגשר על פערי תרבות, על ידי חיפוש מתמיד לשורשים.....כאן חייבים להיעזר בתחקירים, להעשיר את שפת הצופנים המושאלים מהעולם החזותי. את זאת עושה נורית צדרבוים ללא לאות. בהתמדה הראויה לציון ושבח".

דני קינן - מנהל היכל התרבות בנהרייה מתוך רעיון לעיתונות בעקבות טקס הסרת הלוט

"בתאריך 4.1.90 נחנך ציור הקיר בהיכל התרבות נהרייה בהשתתפות מזכ"ל ההסתדרות ח"כ ישראל קיסר. הסיבה לפתיחה בהשתתפות רמת דרג זו נבעה מכך שהציירת נורית צדרבוים עשתה עבודת אמנות מהגדולות שנעשו במבני ציבור השייכים להסתדרות......הציור מרשים ומרהיב והפך את האולם למשהו המשאיר את הקהל הנכנס לראשונה לפעור פה. הציור אינו מקשט את האולם – הציור הוא מרכז האולם".

סגן אלוף שבח חיים - על תפאורה שנעשתה עבור יחידת בלמ"ס "פרחים בקנה" – באירוע בהיכל התרבות בנהרייה - 1994

"במפגש לציון סיום שנת עבודה, נטלת על עצמך את ארגון וביצוע תפאורת הבמה כאשר הדיי ההתפעלות מעשיה והיצירה נשמעים עד היום.... מבקש אני להודות לך ולהביע הערכה להשקעה, הדייקנות והדבקות לשלמות וליצירתיות הקיימת בך... היכולת, לקבל רקע על אופי פעילות ואוכלוסיית היחידה, ועל פיה ליצור (ו"לעוף") ולהביא לתפאורה כה תואמת, המציגה ומבטאת ברמזים את תחומי פעילות היחידה, מעידה על נפש אומנותית מיוחדת במינה.... כאמור ההשקעה והדבקות במשימה, החריצות ויכולת הביטוי האמנותיים הם נכס שאת יכולה להתגאות בו".

תפריט ראשי

שפות

ביקורת וסקירה על תערוכות